שייט› ניצחון הרוח

חזור אחורה »

הקפת העולם בשַיט לבודדים

מאת: ישראל פרלוב צילום: Vendée Globe

שתף ב:

29 נועזים, יש שיאמרו משוגעים, יצאו להקיף את העולם בשיט. כל אחד מהם לגמרי לבד, בסירת מפרשים, נתון לחסדי הרוח והים. המטרה הרשמית: להשלים ראשון את ההקפה. המטרה האמיתית: לנצח באתגר הקשה מכולם. תחרות Vendée Globe – פסגת הרוח האנושית    

Armel Le Cléac'h, המנצח בתחרות Vendée Globe לשנת 2016-17, נלחם ברוח קדמית Armel Le Cléac'h, המנצח בתחרות Vendée Globe לשנת 2016-17, נלחם ברוח קדמית

ב-19 בינואר 2017, בשעה 16:37, חצה השייט הצרפתי Armel Le Cléac'h, על גבי ספינתו Banque Populaire VIII, את קו הגמר בתחרות לשייטים בודדים הקשה והתובענית מכולן – Vendée Globe. היה זה לאחר 74 ימים, 19 שעות, 35 דקות ו-46 שניות, שבהם עבר 27 אלף מייל ימי (כ-50 אלף ק"מ) של שַיט ללא הפסקה, מאז הזינוק לתחרות באותו מקום, Sable d’Olonne, עיירה בחוף הדרומי-מערבי של צרפת.

ב-74 הימים הוא הקיף את העולם לבדו, ללא כל סיוע, על ספינת מפרשים באורך 60 רגל (כ-18 מטר) אשר זהה כמעט בכל פרטיה לספינות של המתחרים האחרים. ובעודו חוגג את ניצחונו המזהיר בפני קהל נרגש של אלפים שבאו לקבלו, השייט הבריטי אלכס תומפסון, על סיפונה של הוגו בוס, שהוביל לסירוגין ותמיד בצמוד לארמל לכל אורך התחרות, הפליג עכשיו (נכון לאותו יום) במרחק כ-200 ק״מ מאחוריו, ואילו האחרון היה אי שם ליד חופי ברזיל, נחוש לחלוטין לסיים את התחרות המופלאה הזאת, פסגת תחרויות השיט, ה"אוורסט" של עולם קשוח זה.

מפת המסלול. מתוך Wikipedia commons מפת המסלול. מתוך Wikipedia commons

בדרכם חוצים השייטים את האוקיינוס האטלנטי מצפון לדרום, מקיפים את כֵף התקווה הטובה שבקצה הדרומי של אפריקה, חוצים את האוקיינוס ההודי, שטים מדרום לניו זילנד ואוסטרליה בקור עז ובגלים אימתניים, חולפים מדרום לכֵף הורן שבקצה הדרומי של אמריקה הדרומית ומשם, צפונה באוקיינוס האטלנטי, אל קו הגמר, שממנו זינקו לתחרות. מותר להם לעצור לתיקונים במפרצים שלאורך המסלול, אך בתנאי שלא יסתייעו באיש.

29 שייטים מעולים, שהוכשרו לתחרות זו דרך תחרויות מוקדמות, מפרכות, לשייטים בודדים, התייצבו על קו הזינוק ב-6 בנובמבר 2016. מהם 19 צרפתים שצמחו בחבל ברטאן שבצפון צרפת, ולמען הדיוק, באזור המכונה "עמק המשוגעים" (יצוין כי עד כה, בכל תחרויות וֶנדֶה גלוֹבּ, כולל זו האחרונה, המקום הראשון היה תמיד של שייט צרפתי). שאר המשתתפים הם מארצות הברית (2), בריטניה (1), אירלנד (1), שוויץ (1), הולנד (1), ספרד (1), יפן (1) והונגריה (1)ֿ.

נדרשת מידה רבה של טירוף על מנת לשוט מסביב לעולם בספינה שאורכה כ-18 מטר, לבד, בלי הפסקה וללא כל סיוע חיצוני, במהירויות מטורפות עד כדי 60 קמ"ש, בכוח הרוח והמפרשים בלבד, כולל באזורי השיט המסוכנים ביותר מדרום לקו רוחב 40. עד לזמן כתיבת שורות אלה פרשו מהתחרות עשרה שייטים, מקצתם בגלל התנגשות עם עצמים בלתי מזוהים שגרמו לסירותיהם נזק בלתי הפיך, אחרים איבדו את התורן, והשאר בשל תקלות אחרות. השייטים מתמודדים בכל רגע עם השאיפה להפליג במהירות המקסימלית אל מול השרידות של כלי השיט כנגד רוחות עזות או קרחונים, גם בלילה חשוך, קר ורטוב. התחרות מהווה מבחן מנטלי ומקצועי שאין למעלה ממנו בעולם השיט התחרותי, ובספורט תחרותי בכלל.

הוונדה גלוב נערכת מדי ארבע שנים. היא נוסדה ב-1989, ביוזמתו של השייט הצרפתי Philippe Jeantot, שהחליט לקיים תחרות אשר תהווה את האתגר העליון לשייטים המוכנים לקחת חלק בסוג זה של טירוף. פיליפ היה המנצח בתחרות דומה בשם BOC ובמירוצים שהתקיימו קודם לכן במסגרות אחרות, וסיכוייו לזכות בתחרות החדשה, הקשה הרבה יותר מקודמותיה, נראו מובטחים. אבל את קו הגמר בתחרות הראשונה של ונדה גלוב הוא חצה רק במקום הרביעי.

 

הזינוק. 29 משוגעים יוצאים לאתגר השַיט הגדול מכולם הזינוק. 29 משוגעים יוצאים לאתגר השַיט הגדול מכולם

התרמית וסופה המר

נחזור מעט אחורה בזמן. התחרות הראשונה אי פעם להקפת העולם לשייטים בודדים התקיימה ב-1968, במסגרת ה"גולדן גלוב", שוונדה גלוב הוא ממשיך דרכו. לתחרות ראשונה זו זינקו אז תשעה שייטים, אך רק אחד מהם סיים, לאחר (שימו לב) 313 ימים בים. היה זה סר רובין נוֹקס-ג'ונסטון, מאגדות השיט של הממלכה המאוחדת. בהישגו זה גם הפך לאדם הראשון שהפליג בדד מסביב לעולם בספינת מפרש במסגרת תחרותית, בלי שימוש במנוע ובלי כל עצירה.

באותה תחרות היסטורית השתתף גם שייט חובב, מהנדס אלקטרוניקה בשם דונלד קְרוֹהֶרסט, אשר יצא לדרך על סיפונה של ספינה מסוג קטמרן שאותה בנה בעצמו. הוא השקיע בכך את כל כספו ואף לקח הלוואות. למרות שהיה חסר ניסיון של ממש בשיט תחרותי, הוא נטל הימור כבד, שכן ידע שאם לא יזכה במקום הראשון יישארו הוא ומשפחתו בחוסר כל. לאחר שאיחר בזינוק וחצה איכשהו את האוקיינוס האטלנטי, התברר לו שהוא נמצא הרחק מאחור וכי אין לו כל סיכוי לסיים כמנצח. הוא הסתתר במפרץ שומם בחופי ארגנטינה, כשהוא קולט את תשדורות המורס מהשייטים האחרים וכך יודע את מיקומם. במהלך ימי ההמתנה שידר קרוהרסט פרטים לגבי התקדמותו כביכול. דיווחיו עוררו אמנם תהיות, אך לא היתה אז כל דרך להזים אותם. כאשר שתי הסירות שנותרו בתחרות חלפו על פניו בדרך לנקודת הסיום, הוא יצא בעקבותיהן. בשלב כלשהו, בלב האוקיינוס האטלנטי, כשהבין שלא יוכל להסתיר את התרמית, ובוודאי שלא לסיים במקום הראשון, הוא התאבד בקפיצה מסירתו אל המים. הסירה המשיכה לצוף, ולימים אותרה על אחד האיים הקריביים. נמצאו בה שני ספרי סירה (Log Books), באחד מתוארת הפלגת התרמית, ובשני – קורותיו כפי שהתרחשו באמת. הסיפור המרתק הזה מתואר בספר “The Strange Last Voyage of Donald Crowhurst” ("מסעו המוזר והאחרון של דונלד קרוהרסט"), פרי מחקרם של ניקולס טומאלין ורון הול (דרך אגב, טומאלין נהרג בשליחות עיתונאית ברמת הגולן, במהלך סיקור מלחמת יום הכיפורים).

פרט מעניין נוסף מאותו שיוט הוא סיפורו המדהים של השייט והפילוסוף הצרפתי Bernard Moitessier, שבעודו מוביל בשיוט הגיע למסקנה הפילוסופית שאין בתחרות זו כל תכלית, איבד עניין, הפליג עוד אלפי מיילים ימיים וסיים את העניין כשהוא פורש להתבוננות ולחשיבה באי טהיטי שבאוקיינוס השקט.

כיום המצב שונה לחלוטין, כמובן. כל אחת מהסירות עמוסה בציוד תקשורת, המאפשר לבצע במהלך התחרות ראיונות מרחוק ולהעביר סרטי וידיאו חיים. תחושת הבדידות המוחלטת של השייטים מופרת לאורך כל ימי התחרות, ומיליוני צופים משתתפים בהרפתקה מהכורסה בסלון. משום מה כל זה לא זוכה ולוּ למילה אחת של סיקור בתקשורת הישראלית.

 

אלכס תומפסון, שהגיע שני, מתמודד לבדו עם תקלה. חוקי התחרות אוסרים לקבל סיוע Perlov 5: הסירה, אלכס תומפסון, שהגיע שני, מתמודד לבדו עם תקלה. חוקי התחרות אוסרים לקבל סיוע Perlov 5: הסירה,

סיפורי הישרדות

אך לפני שנחזור לאירועים המסעירים של שיוט הוונדה גלוב, שמסתיים בעת כתיבת שורות אלה, עוד כמה סיפורים מההיסטוריה המפוארת של תחרות בלתי נתפסת זו.

ב-5 בינואר 1997, במהלך הוונדה גלוב השלישי, שתבע קורבנות בנפש וחילוצים מסמרי שיער, כ-2,000 ק"מ מחופי אוסטרליה התהפכה סירתו של שייט בריטי מבוגר יחסית, בן 57, בשם טוני בַּלימוֹר, בעליו של בית ספר לטיפוס הרים ולהישרדות. טוני הצליח לשדר אות מצוקה ולשרוד בתוך גוף הסירה ההפוך, כשהוא תלוי על רצועות שאותן קשר לתחתית הסירה, שהיתה עכשיו מעליו. טמפרטורת המים היתה קרובה לאפס, ואחד מאגודליו קפא והזדהם. טוני חשש שהאצבע הקפואה תירקב והזיהום יביא למותו. בקור רוח מצמרר הוא קטע בעזרת אולרו את האגודל הקפוא. מטוס של חיל האוויר האוסטרלי איתר את הסירה ההפוכה, ומאחר שהיא היתה מעבר לטווח טיסה של מסוק כלשהו מאוסטרליה, נשלחה למקום ספינה של הצי האוסטרלי, אשר חילצה, על הדרך, שייט נוסף שסירתו התהפכה. אחרי ארבעה ימים של שהייה בקור מקפיא ובחושך מוחלט, כשהוא מכרסם חפיסת שוקולד אחת, שמע טוני דפיקות על דופן הסירה. היו אלה אנשי צוות של ספינת הצי האוסטרלי שירדו אליו בסירת גומי. הוא הגיח בשחייה ונמשה מהמים. מילותיו הראשונות, שנאמרו בשלוות נפש מוחלטת, היו: ״אפשר לקבל כוס תה חם בבקשה?״. אשתו, שרואיינה קודם לכן, אחרי שנקלט אות המצוקה ששידר, אמרה: ״אין לי צל של ספק שטוני ישרוד, ולא משנה באֵילו נסיבות״. ואכן, לא רק שהוא שרד, הוא המשיך – גם אחרי ההרפתקה הזאת – להשתתף בתחרויות שיט לבודדים.

המפרשים והים. בדידותו של השייט למרחקים ארוכיםהמפרשים והים. בדידותו של השייט למרחקים ארוכים

סיפור מדהים נוסף התרחש ימים אחדים לפני אותו מבצע חילוץ. במזג אוויר קשה במיוחד נקלט אות מצוקה של מתחרה איטלקי בשם ר‎ַפאל דינֶלי, שסירתו התהפכה בים סוער, במרחק של אלפי מיילים ימיים מהחוף הקרוב. רפאל, ממש כמו טוני, קשר את עצמו לגוף הסירה ההפוך והחזיק מעמד. הסיכוי להצילו בתנאים שנוצרו היה אפסי כמעט. המתחרה הקרוב ביותר היה בריטי בשם פיט גוֹס, ששִייט לפניו, במרחק כ-400 ק״מ. פיט סובב את סירתו אל מול הרוח והגלים שהיו עד אז מאחוריו, ותוך לקיחת סיכון עצום וגילוי אחוות שייטים שאין למעלה ממנה עלה בידו להגיע לרפאל, שהיה על סף אפיסת כוחות. בעיצומה של הסערה הצליח פיט להעביר את עמיתו-מתחרהו אל כלי השיט שלו, והם הפליגו יחדיו במשך יותר מחודש עד לקו הגמר. ועדת התחרות פסלה את פיט, בטענה שהוא לא הפליג לבד ובכך עבר על החוק הבסיסי של התחרות. רפאל עצמו נשבע שלא נקף אצבע על מנת לסייע לפיט, אך דבר לא עזר. לאחר תום התחרות העניקה ממשלת צרפת לפיט את אות ליגיון הכבוד, והוא אף קיבל אות אבירות ממלכת בריטניה.

 

ארמל מגיע לקראת ערב אל נקודת הסיום, מוקף בסירות ליווי שיצאו לקבל את פניו ארמל מגיע לקראת ערב אל נקודת הסיום, מוקף בסירות ליווי שיצאו לקבל את פניו

דו קרב ענקים

נחזור לזינוק, ב-6 בנובמבר 2016. ארמל ואלכס, הפייבוריטים בתחרות, פותחים – מיד עם הזינוק – פער משאר המתחרים, כאשר ארמל מוביל ואלכס במרחק קצר מאחוריו. בתחרויות ונדה גלוב קודמות שבהן השתתף סיים אלכס במקומות השני והשלישי. ארמל הכריז ערב התחרות שההבדל בין הסירות הוא השייט עצמו, ומי שיעשה פחות טעויות ינצח. ליד איי וֶרדֶה שבאוקיינוס האטלנטי, ממערב לאפריקה, אלכס מנצל רוח מקומית ומתחיל להוביל, כשהוא מקדים את ארמל במיילים בודדים, וחוצה את קו המשווה במהירות שיא, שכמותה טרם הושגה בתחרויות קודמות.

ב-19 בינואר פוגש אלכס את המזל הרע. בהתנגשות עם עצם בלתי מזוהה הוא מאבד אחד משני הסנפירים שבתחתית הסירה. סנפירים אלה, שזו הפעם הראשונה שבה הם הותקנו בסירות המשתתפות בתחרות, מביאים לעילוי של הסירות ולמהירות רבה יותר בתנאים מסוימים. למרות התקלה אלכס מקיף את כף התקווה הטובה בזמן שיא, ומוביל על ארמל, שבמקום השני, בארבע שעות.

ארמל לאחר חציית קו הגמרארמל לאחר חציית קו הגמר

ב-19 בינואר פוגש אלכס את המזל הרע. בהתנגשות עם עצם בלתי מזוהה הוא מאבד אחד משני הסנפירים שבתחתית הסירה. סנפירים אלה, שזו הפעם הראשונה שבה הם הותקנו בסירות המשתתפות בתחרות, מביאים לעילוי של הסירות ולמהירות רבה יותר בתנאים מסוימים. למרות התקלה אלכס מקיף את כף התקווה הטובה בזמן שיא, ומוביל על ארמל, שבמקום השני, בארבע שעות.

ארמל הצרפתי ואלכס הבריטי, שני שייטים עתירי ניסיון והישגים, מתחרים זה בזה לאורך התחרות על ההובלה, כשהמקומות הראשון והשני מתחלפים ביניהם כל העת. בראיונות שהם נותנים במהלך התחרות הם נראים איתנים ורעננים כאילו החלו בתחרות רק לפני שעות אחדות. ב-3 בדצמבר ארמל כבר מוביל, כשסירתו מגיעה למהירות 60 קמ"ש. במהירויות כאלה כל טעות יכולה להיות הטעות האחרונה (לשם המחשה: יאכטות רגילות משייטות במהירות ממוצעת של 12 קמ"ש). מסוק של הצי הצרפתי ממריא מנושאת מטוסים צרפתית שמשייטת באזור וחג מעל שני המתחרים. התמונות והשיחה בין הטייסים לבין שני השייטים מועברות בשידור חי, ומיליוני עוקבים ברחבי העולם צופים בהן.

"מלך העולם". תשואות הקהל וברכת הגרפיטי למנצח"מלך העולם". תשואות הקהל וברכת הגרפיטי למנצח

כשהשניים חולפים ליד הקצה הדרומי של אוסטרליה ארמל עדיין מוביל, אך אלכס מצמצם את הפער ומשייט כבר במרחק של פחות ממאה מייל ימי מאחוריו (1 מייל ימי = 1,800 מטר). ארמל מגיע לנקודה זו כשהוא מגלח 14 שעות מהשיא, שנקבע בתחרות הקודמת, זו של 2012-13.

עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, כאשר ב-16 בינואר אלכס שובר את שיא המהירות ל-24 שעות הפלגה רצופות, כשהוא עובר בהן 536.1 מייל ימי, שני מיילים מהר יותר מהשיא הקודם. במהירות זו אפשר, למשל, לשוט מתל-אביב ללימסול שבקפריסין שלוש פעמים ב-24 שעות. יאכטות רגילות שיוצאות מתל-אביב מגיעות ללימסול, בדרך כלל, ב-30 שעות.

הצרפתי ארמל (מימין) והבריטי אלכס, המנצח וסגנו. יריבים לתחרות, עמיתים לשיגעון הצרפתי ארמל (מימין) והבריטי אלכס, המנצח וסגנו. יריבים לתחרות, עמיתים לשיגעון

התחרות מגיעה לשיאה, כאשר ב-24 השעות האחרונות שלפני קו הסיום המרחק בין שתי הסירות מצטמצם עד כדי 33 מייל ימי. בשל כיוון הרוח שתי הספינות המובילות אינן יכולות לשוט ישירות לקו הגמר, והן מתקרבות לחופי אנגליה. כשכיוון הרוח משתנה, ארמל מקבל את הרוח המתאימה, פונה מזרחה ראשון וחוצה את קו הגמר לאחר השקיעה, עם שיא ונדה גלוב חדש, כשקהל רב מריע לכבודו. ילדיו ורעייתו מועלים על הסיפון, והוא זוכה לחיבוק ראשון לאחר 74 ימי שיט רצופים. דמעות זולגות מעיניו של השייט הקשוח כשהוא מעניק את הראיון הראשון לאחר הגעתו, ראיון המועבר בשידור ישיר ורצוף לרחבי העולם.

16 שעות לאחר מכן, באור יום, חוצה אלכס תומפסון את קו הגמר. מאות סירות יוצאות לקבל את פניו ואלפי האנשים על הרציפים חולקים כבוד למתחרה הנחוש, שנלחם עד היום האחרון. בראיון לתקשורת הבריטית, כשהוא נינוח באולפן הטלוויזיה, אלכס בוחר לשתף את הצופים בגילוי אישי: ״אשתי״, הוא אומר בחיוך רחב, ״דורשת שנבלה את חופשתנו הקרובה בשיט על יאכטה בקריביים, כי לא מקובל עליה שרק אני will have all the fun".

אלכס תומפסון מאושר אחרי חציית קו הגמראלכס תומפסון מאושר אחרי חציית קו הגמר