רכב› קלאסיקה למכירה פומבית

חזור אחורה »

מכוניות קלאסיות במכירות פומביות

מאת: רוני נאק צילום: יצרנים

שתף ב:

 ערש התרבות המוטורית

Ferrari 750 Monza Spider Scaglietti 1955  

איטלקייה היסטורית באמריקה 1955 Ferrari 750 Monza Spider Scagliettiאיטלקייה היסטורית באמריקה 1955 Ferrari 750 Monza Spider Scaglietti

   בשנות ה-50 תחרויות של מכוניות ספורטיביות היו נפוצות מאוד בארצות הברית. רבים מכוכבי העתיד של עולם המירוצים החלו את הקריירות שלהם בזירה הקשוחה של מירוצי הרחובות. בתוך שלל מכוניות השרירים האמריקאיות היתה מכונית אחת, איטלקית, הנחשקת מכולן: פרארי. עם מנוע שלושה ליטרים ו-260 כוחות סוס היא היתה קלה ומהירה מכל מתחרותיה – קלף מנצח בכל מירוץ.

המכונית שהוצגה במכירה הפומבית נרכשה במקור על ידי תעשיין טקסני, והצטרפה לאורווה של כמה מכוניות פרארי ששימשו את האיש לתחרויות באופן שוטף. למכוניות שלו היתה סכֵמת צבע ייחודית, לא ה"אדום פרארי" הסטנדרטי אלא דווקא לבן עם משולשים גדולים ומחודדים על מכסה המנוע ועל מכסה תא המטען מאחור. המירוץ הראשון שבו השתתפה המכונית היה בשנת 1955 – אירוע של 12 שעות, כשעם צוות הנהגים נמנה לא אחר מאשר קרול שֶלבי, האיש והאגדה.

בשנת 1956 המכונית נמכרה, ומאז, במשך 60 שנה רצופות, לא החליפה בעלים. בתחילת שנות ה-60, עם הפרישה של בעליה ממירוצים, היא נכנסה לאחסנה למשך כ-40 שנה, ורק בשנות ה-90 שופצה – עם רכיבים מקוריים בלבד – וחזרה לכבישים, הפעם לתצוגות רגועות הרבה יותר ולמצגות במוזיאונים לרכב.

 

שורה תחתונה: איטלקייה היסטורית באמריקה

בכמה נמכרה: 5.225 מיליון דולר

האנגלייה הכי יקרה

1955 Jaguar D-Type Ecurie Ecosse

 

1955 Jaguar D-Type Ecurie Ecosse1955 Jaguar D-Type Ecurie Ecosse

   זו היגואר D-Type משנת ייצור 1955, אשר זכתה בלה-מאן שנה מאוחר יותר. קבוצת המירוצים אשר השתמשה ביגואר הזאת – מספר שלדה XKD501 – היא אֶקוּרי אֶקוֹז (בצרפתית: "האורווה הסקוטית"), שאכן היתה סקוטית, על אף השם הצרפתי. הישגיה החשובים של הקבוצה היו הניצחון הנ"ל בלה-מאן של 1956, כמו גם הניצחונות בלה-מאן של 1957 ובעוד כמה מירוצי פורמולה 1. סימן ההיכר של הקבוצה היה הצבע הכחול של מכוניותיה.

המנוע המקורי (שעדיין קיים ברכב, כמובן) הוא מנוע שישה צילינדרים טורי בנפח 3.4 ליטרים, המפיק 250 כ"ס ונושם דרך שלושה מאיידים. תיבת הילוכים ידנית עם ארבעה יחסי העברה מורידה כוח לגלגלים האחוריים דרך סרן חי – בחזית יש מתלים נפרדים. למכונית גם ארבעה בלמי דיסק ובסיס גלגלים קצרצר של 90 אינץ'.

לפני יוני 1957 פרשה יגואר רשמית ממירוצי מכוניות, והצוות הסקוטי המשיך להפעיל את המכונית במירוצים, אם כי לא באופן רציף, כולל במירוץ Mille Miglia של 1957, שאותו לא סיימה. באותה שנה היא כן הצליחה לזכות, כאמור, במירוץ 24 השעות של לה-מאן.

זו המכונית היחידה של יגואר (מסדרות C ו-D) מאלה שזכו בלה-מאן אשר שרדה, והיא במצבה המקורי. אחרי קבוצת המירוצים אקורי אקוז היא עברה רק שני בעלים נוספים. השני שבהם החזיק בה במשך 16 שנה, ובאוגוסט 2016 העמיד אותה למכירה הפומבית.

 

שורה תחתונה: מכונית נדירה עם היסטוריה מרשימה ומתועדת

בכמה נמכרה: 21.78  מיליון דולר

 

אגדה אמריקאית

1962 Shelby 260 Cobra CSX 2000

 

1962 Shelby 260 Cobra CSX 20001962 Shelby 260 Cobra CSX 2000

קרול שֶלבִּי, איש טקסס, היה אחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של מירוצי המכוניות בארצות הברית בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. ואף על פי שהיו לשלבי הישגים נאים כנהג מירוצים, הוא מוערך עד היום בעיקר בזכות מכוניות המירוץ המוצלחות שפיתח ויצר. אחת מהן, ה"קוברה", הגיעה למעמד של איקון.

המכונית שנמסרה למכירה פומבית היא מהחשובות ביותר בדגם הקוברה. היא הראשונה שירדה מקו הייצור המקורי של דגם זה, ויתרה מכך, היתה בבעלות הפרטית של שלבי ומשפחתו ב-50 השנה האחרונות. היו לה תפקידים רבים, ובהם גם שימשה מכונית הדגמה לעיתונאי הרכב של השנים ההן. לפני כל נסיעת מבחן שלבי היה צובע אותה בצבע אחר, כדי ליצור רושם שיש לו צי מכוניות גדול (כשבפועל היתה לו רק זאת), וכך על השערים של מגזיני הרכב באותן שנים הופיעה, בכל מהדורה, קוברה בצבע שונה...

לקוברה מנוע 8V מיוחד, פרי פיתוחו של קרול שלבי, עם שסתומים עיליים ונפח 4,260 סמ"ק, והתפוקה של 260 כוחות סוס מושגת גם באמצעות מאייד עם ארבעה נחירים. תיבת הילוכים ידנית בעלת ארבע מהירויות מעבירה את הכוח לגלגלים האחוריים. על הקשר עם הכביש ממונים מתלים נפרדים עם סידור של קפיץ עלים רוחבי מאחור. מפתיע לגלות מעצורי דיסק ברכב משנת דגם זו, מה גם שהדיסקים האחוריים צמודים לדיפרנציאל ולא לטבורֵי הגלגלים. המכונית נמכרה במצבה המקורי והיא נוסעת באופן תקין לגמרי.

 

שורה תחתונה: הגביע הקדוש של רכבי האספנות

בכמה נמכרה: 13.75 מיליון דולר

 

תיור עם אגרוף פלדה

1932 Bentley 8-Litre Vanden Plas Tourer

1932 Bentley 8-Litre Vanden Plas Tourer1932 Bentley 8-Litre Vanden Plas Tourer

האחרונה בסדרת הייצור של מכוניות השמונה ליטרים של בנטלי מאגדת בתוכה את השלמות ההנדסית של העידן ההוא ואת האיכויות המדהימות שמקושרות למותג בנטלי עד ימינו. המכונית הציעה בזמנה ביצועים נמרצים, אפקט כניסה עוצמתי וחלל פנים מפואר באופן הראוי למלכת בריטניה. ה"8 ליטרים", כפי שהמכונית כונתה, היתה הדבר הכי טוב שיכולתם אז לרכוש.

רק מאה יחידות כאלה יוצרו, ורבות מהן סבלו, באופן אירוני, מאי התאמה בין המרכב הכבד והמהודר לבין השלדה שעליה הוא מתגלגל. אבל מתוך מאה היחידות, ל-35 יש שלדה בעלת בסיס גלגלים של 144 אינץ' ומרכב קונברטיבל מופחת משקל, ולכן הן אינן סובלות מאותה כבדות מעיקה. זו שנמכרה במכירה הפומבית היא אחת מהן. הבנטלי הזאת בילתה את 45 השנים האחרונות אצל בעלים יחיד, אשר מיעט להציגה בפומבי.

אחרי ייצורה שהתה המכונית באחסנה, אולם באותה שנה חברת בנטלי נקלעה לקשיים פיננסיים ועברה לכונס נכסים. המכונית נמכרה בהפסד לסוכן של החברה בלונדון, ובמאי 1932 נמכרה לבעליה הראשון. הבעלים השני, אשר רכש אותה בשנת 1938, החליף את המרכב הסדרתי בכזה אשר נבנה בעבודת יד אקסקלוסיבית, ומבלי דעת הפך את הבנטלי שלו לייחודית עוד יותר, שכן רק עוד אחת בסדרת השמונה ליטרים קיבלה את המרכב היקר.

 

שורה תחתונה: קשישה נחשקת

בכמה נמכרה: 1.705 מיליון דולר

 

טעות במספר, ביצוע נהדר

2005 Maserati MC12

2005 Maserati MC122005 Maserati MC12

מזראטי MC12 היא כמו הפרארי הכי קלאסית של העידן המודרני. היא נהדרת להביט בה, ועוד יותר – להאזין למנוע שלה. וחשוב מזה, היא סופר-נדירה: רק 50 יחידות נבנו מעולם. וכאילו זה לא מספיק, המכונית גם ניצחה בכל מירוץ שתוכלו להעלות בדעתכם. נדיר מאוד לראות מכונית כזאת שמגיעה למכירה פומבית, ואם אחת – כמו זאת – כבר דופקת הופעה באירוע כזה, היא תהיה מן הסתם עם קילומטרז' נמוך, שמורה מאוד ובעלת אילן יוחסין מרשים במיוחד.

למזראטי הזאת היה בעלים יחיד מאז שנרכשה כחדשה והגיעה לחופי ארצות הברית כמכונית לתצוגה, והיא מעולם לא קיבלה לוחית רישוי לנסיעה על הכביש – היעד היה בכלל מוזיאון בקליפורניה. בכל שנותיה צברה רק 6,216 מייל (כעשרת אלפים ק"מ), רובם ככולם על מסלולי מירוצים ובמפגשים של מועדון מזראטי.

אנקדוטה מעניינת קשורה דווקא למספר המנוע, אשר אינו תואם את רישומיה של מזראטי. למרות שהמכונית מצוידת עדיין, בוודאות, במנוע המקורי ואין כל תיעוד על החלפת מנוע, מספר המנוע שלה, מאז שנרכשה, הוא 90, בעוד ברישומי היצרן מופיע המספר 75. ייתכן כי אי ההתאמה נעוצה בטעות רישום של מזראטי, דבר שאינו תלוש מהמציאות.

כך או כך, למנוע הזה 630 כוחות סוס המופקים מ-V12 בנפח 5,998 סמ"ק. שישה הילוכים מעבירים כוח לאחור, והמון סגסוגות אקזוטיות מבטיחות שכל העסק הזה לא יתפרק כאשר יגיע להקפה מהירה מאוד על המסלול.

 

שורה תחתונה: אבן דרך בהיסטוריה של מזראטי

בכמה נמכרה: 2.09 מיליון דולר