רכב› מכוניות קלאסיות

חזור אחורה »

מכוניות שלא נס ליחם

מאת: רוני נאק צילום: יצרנים

שתף ב:

 

אאודי במירוצים – ההתחלה

Auto Union Type C

Auto Union Type CAuto Union Type C

 

מכוניות הגראנד פרי של אוטו יוניון (אאודי בגלגולה הראשון) נבנו על ידי חטיבת המירוצים של היצרן בשנים שבין שתי מלחמות העולם. הן הונעו בתחילה באמצעות מנוע אימתני בן 16 צילינדרים, ולאחר מכן 12, עם מגדש-על (פיתוח חדשני לאותם ימים, אשר הגיע מעולם התעופה). ההספקים טיפסו בהדרגה מכ-300 כ"ס עד יותר מ-500. כוח רב כל כך ומשקל עצמי של כ-850 ק"ג בלבד גרמו לגלגלים להסתחרר גם במהירויות העולות על 160 קמ"ש. הדבר הוליד התנהגות כביש גבולית מאוד, עם הרבה החלקות זנב ("היגוי יתר"), ויצר למכוניות האלה מוניטין של מאתגרות לנהיגה.

משקלן הקל של מכוניות הפורמולה הושג בזכות שימוש בשלדת מסבך מפלדה – מבנה שחוסך משקל, וגם הוא עצמו אינו שוקל הרבה. תכנון אירודינמי קפדני, יחד עם כל הכוח הזה, הביאו את הגרסאות החזקות ביותר למהירות סופית של 340 קמ"ש על מסלול המירוצים.

מכוניות המירוץ של אאודי שלטו בזירת הגראנד פרי בשנות ה-30, כשהן רושמות סדרה ארוכה של ניצחונות אפילו מול מכוניות מירוץ חדשות של מרצדס-בנץ ושל יריבות אחרות מגרמניה, מבריטניה ומאיטליה. הדור הזה של מכוניות המירוץ של אאודי נחשב עד היום אייקון מוביל למותג אשר שם בראש מעייניו את הקִדמה באמצעות טכנולוגיה.

סיפור מרתק: בתקופת מלחמת העולם השנייה גילו חיילים רוסים כמה מכוניות כאלה מוסתרות בתוך מכרה בגרמניה. הם השמידו אחדות מהן, והאחרות הגיעו לרוסיה. אחת פורקה שם לצורך חקר הטכנולוגיה שבה, ונעלמה כדי להתגלות מחדש בשנות ה-80 באוקראינה, מפורקת לחלקים אבל בלי כל נזק. היא הורכבה מחדש, שופצה, ונמכרה במכירה פומבית בכריסטיז.

 

בקיצור: הרבה כוח, מעט משקל, המון כסף

מחיר: 12 מיליון דולר במכירה פומבית

דוהרת לניצחונות

Alfa Romeo 159 Alfetta

Alfa Romeo 159 AlfettaAlfa Romeo 159 Alfetta

האלפטה – "אלפא קטנה", באיטלקית – היא אחת ממכוניות המירוץ המצליחות ביותר שיוצרו אי פעם. שתי הגרסאות של הדגם הזה זכו ב-47 ניצחונות ב-54 מירוצי גראנד פרי שבהם השתתפו.

הפיתוח הראשוני של המכונית הסתיים ערב מלחמת העולם השנייה והתבסס על מנוע 8 צילינדרים טורי בעל מגדש-על ונפח קטן יחסית, 1.5 ל', עם תפוקה עד 425 כ"ס. אבל כל הכיף הזה היה צריך לחכות כמה שנים, עד תום המלחמה, כדי שהמירוצים יחזרו לתפוס את כותרות העיתונים.

אחד הנהגים בקבוצת אלפא – חואן מנואל פאנג'יו – נעשה אחד מנהגי הפורמולה הנערצים ביותר, לאחר שניצח בחמש אליפויות. שיא הזכיות הזה החזיק מעמד במשך 46 שנה, עד שנשבר לבסוף על ידי לא אחר מאשר מיכאל שומכר.

הגרסה המאוחרת ביותר סומלה 159 והתחרתה בעונת המירוצים של 1951. המנוע הקטן, בעל מגדש-העל העצום, הפיק אמנם כוח רב, יותר מ-400 כ"ס, אבל צריכת הדלק שלו היתה נוראית – כארבעה ליטרים לכל שלושה ק"מ – ופגעה בתוצאות של הקבוצה יותר מפעם אחת, בשל הצורך לבצע עצירות תדלוק תכופות. מלבד המנוע המחוזק היו בגרסה הזאת מתלים משופרים, ובעיקר מתלה אחורי מתקדם, אשר סייע למצות את פוטנציאל המהירות הטמון במנוע החזק.

המירוץ האחרון של האלפטה היה בשנת 1953, שכן לאחריו לא הצליחה אלפא רומאו לקבל תקציב פיתוח מממשלת איטליה, ופרשה מזירת הגראנד פרי.

 

בקיצור: אלפא קטנה עם מנוע עוצמתי

מחיר:  מוערך ביותר ממיליון דולר

רוח המכוֹנה כרוח האדם

Mercedes Grand Prix 1914

 

Mercedes Grand Prix 1914Mercedes Grand Prix 1914

 

ב-14 ביולי 1914 חגגה מרצדס את זכייתה בשלושת המקומות הראשונים בגראנד פרי של צרפת. המירוץ נערך על מסלול מאתגר באורך 38 ק"מ מדרום לעיר ליון, וכלל 20 הקפות של המסלול, למרחק כולל של כ-750 ק"מ.

לטובת המירוץ הזה היה על מרצדס לעמוד בתקנות חדשות למירוצים, אשר הגבילו את נפח המנוע ל-4.5 ל'. זה הגביל את תפוקת הכוח, ולכן מרצדס נקטה בגישה של הפחתת משקל קיצונית. הפחתת המשקל, כמו גם הצורך ליצור שלדה שתעמוד בעומסים של מנוע מירוצים, הולידו מבנה יעיל וקל. גם תצורת המנוע הייחודית – 4 צילינדרים בטור – יצרה מנוע פשוט מבחינה מכנית, אמין, קל לתיקון ולתחזוקה, ויחד עם זאת בעל תפוקת כוח טובה ומשקל עצמי נמוך, בהשוואה למנועים מרובי הצילינדרים של המתחרים. כיום הנתונים לא ירשימו במיוחד: תפוקה של 106 כ"ס ומהירות מרבית 180 קמ"ש הם מִספרים שכל משפחתית ממוצעת יכולה לעבור אותם (כולל מזגן והכנה לרדיו...).

למרצדס היתה תחרות קשה מאוד מול מתחרות בעלות יתרונות ביתיים וטכנולוגיים. הבולטות שבהן היו פיז'ו ודלאג' הצרפתיות, סאנבים מאנגליה ופיאט האיטלקית. אולם כעבור שבע שעות של מירוץ מפרך, שלוש המכוניות של מרצדס הובילו בתחרות. זה היה האירוע המתועד הראשון בהיסטוריה של הספורט המוטורי, שבו יצרן אחד "לוקח" את שלושת המקומות הראשונים. באופן מפתיע, העיתונות הלא גרמנית פרגנה. "אוטוקאר" הבריטי: "הניצחון של מרצדס הבליט את העליונות של הקבוצה בכל ממד". הצרפתים: "אין בספורט הישג גדול מזה!". אבל פחות מחודש אחרי הגילויים הללו של רוח טובה וספורטיבית בין המדינות, פרצה מלחמת העולם הראשונה.

 

בקיצור: פחות משקל, פחות מורכבות טכנולוגית, יותר כוח

מחיר: יחידות בודדות בעולם. עזבו.

סלון מפואר ממונע

BMW 501

BMW 501BMW 501

אנחנו כבר די רגילים כיום לראות מכוניות יוקרה ופאר, ולכך שכל מכונית שנייה על הכביש מתויגת על יד משווקיה כ"פרימיום", עד כי הפכנו להיות קהים למוצא המין הזה של מכוניות.

דגם 501 של ב.מ.וו היה מכונית סלון מפוארת, שיוצרה בשנים 1958-1952, לאחר שהוצגה בתערוכת הרכב של פרנקפורט ב-1951. זו היתה המכונית הראשונה שנוצרה ונמכרה על ידי ב.מ.וו אחרי מלחמת העולם השנייה. ה-501, והגרסה הדומה לה, 502, כונו על ידי הציבור בגרמניה בשם "מלאכי בארוק". דרך אגב, ה-502 היא הראשונה של ב.מ.וו שהונעה במנוע 8V מקורי של היצרן.

עובדה מעניינת היא, שהייצור החל עוד קודם לכן, בעיר המזרח-גרמנית אייזנך, שהיתה תחת שליטה סובייטית, והמכוניות לא יוצרו על ידי ב.מ.וו עצמה אלא על ידי חברה סובייטית בשם Autovelo. זה ממש לא הפריע לרוסים לשים את סמל BMW על המכוניות ולשווקן כתוצרת ב.מ.וו לכל דבר.

בה בעת, במערב, החלה ב.מ.וו בתהליך השיקום שלה כשייצרה סירים ומחבתות, חלפו עוד שלוש שנים של ייצור אופניים, וב-1948 ירד מפס הייצור גם האופנוע הראשון. כל זאת, עד שהחברה חזרה לייצר את המכוניות רבות המוניטין שלה. כדי להחזיר לעצמה את הבעלות על השם BMW פירקה את החברה המקורית ומנעה בכך מ-Autovelo להשתמש בשם ובלוגו, וזו עברה לשימוש בשם EMW ואף שינתה את צבע הסמל מכחול לאדום.

 

בקיצור: פרימיום כבר 60 שנה

מחיר: כ-20 אלף דולר (מחיר אספנות בארצות הברית)

 

 

מפגן עושר בתזמון לא נכון

1934 Cadillac Rumbleseat Roadster 5802

1934 Cadillac Rumbleseat Roadster 58021934 Cadillac Rumbleseat Roadster 5802

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מי שהיו לו אמצעים היה יכול לקבל מכונית שיוצרה במיוחד עבורו בהזמנה אישית. זו היתה המהות של קו Fleetwood של קדילאק. מתחת למרכב המעוצב, חלל הפנים המפנק והמראה המפתה שכן מנוע V16 שהפיק 185 כ"ס מנפח עצום של 7,400 סמ"ק. אבל ההספק חשוב פחות מהאופי החלק והמאוזן של המנוע הזה, שהפך לאגדה בקדילאק.

בקיצור, אם היית אז עשיר, היית יכול לבחור מהקטלוג של פליטווד את העיצוב הייחודי שלך, עם פריטי האבזור הייחודיים שלך, וכשנה וחצי אחר כך היית מקבל את הקדילאק המיוחדת במשלוח עד דלת ביתך.

אלא שלרוע המזל, השפל הכלכלי הגדול דלדל מאוד את שורות העשירים, מה גם שבאותה עת, כשמיליונים רעבים ללחם, מפגני עושר לא היו מתכון לבריאות ולחיים ארוכים. כך קרה שהעיצובים הנהדרים האלה, הפאר הרב והמנוע החלק כמשי לא הוזמנו מעולם, ולא עברו אף פעם מאולם התצוגה לידיים הנרגשות של בעלים חדשים.

 

בקיצור: קדילאק בהזמנה אישית – חלום שלא התגשם

מחיר: 1,001,000 (מיליון ואלף) דולר במכירה פומבית ב-2012

 

חדש-ישן ולהפך

Jaguar Lightweight E-type

Jaguar Lightweight E-typeJaguar Lightweight E-type

חטיבת SVO, אשר ממונה על הפרויקטים המיוחדים של יגואר (ולנדרובר) הציגה באחרונה יגואר E-type קלאסית, שנבנתה מחדש בעבודת יד בידי האומנים של SVO. זהו הפרויקט הראשון שמגיע מהמיזם "Jaguar Heritage" של יגואר, והיד עוד נטויה עם כוונות לשחזר דגמי עבר איקוניים מההיסטוריה של המותג.

רק שש מכוניות כאלה ייבנו, וכל אחת מהן עתידה לקבל את אחד ממספרי השלדה המקוריים אשר הוקצו לגרסה המיוחדת הזאת של E-type, שנקראה Special GT E-type. במקור, בשנת 1963, תוכנן ייצור של 18 מכוניות, אך לבסוף יוצרו 12 בלבד. ה"חדשות" יזכו במספרי השלדה שנותרו ללא שימוש.

בייצור הקלאסיקה משתמשים האומנים בשיטות חרשות הברזל המקוריות, אלא שהפעם הם עושים זאת עם לוחות אלומיניום קל משקל ומקשרים, קוגניטיבית, ליכולת הטכנולוגית העדכנית של יגואר בהקשר הזה. המרכב כולו – דלתות, מכסה מנוע וכיסוי הגג – מאלומיניום. בזכות האלומיניום נחסכו 114 ק"ג לכל מכוניות המקור יחד.

מתחת למכסה המנוע נשתל מנוע 6 צילינדרים טורי, שמקורו ביגואר XK. המנוע נבנה מחדש, להיות תאום-זהה למנוע המקורי של המכונית. נפחו ארבעה ליטרים והוא מפיק 340 כ"ס, שמניעים את הקלאסיקה השוקלת 1,000 ק"ג בלבד באופן נמרץ מאוד. בשל כך המכונית מצוידת במערכת מתלים מודרנית וכן במעצורים חזקים, אשר יוכלו להתמודד עם המהירות של הכלי היפהפה הזה.

 

בקיצור: קלאסיקה קלה

מחיר: מיליון ליש"ט