רכב› כדרכן בקודש

חזור אחורה »

דבר כזה עוד לא נראה במקומותינו. 50 יצירות אמנות ממונעות – נדירות ומדהימות – חרשו את הארץ מהגליל למכתש רמון, מים המלח לירושלים, בראלי "הולילנד 1000". ארץ הקודש – גם לשוחרי המכוניות העתיקות

מאת: רמי גלבוע צילום: רונן טופלברג

שתף ב:

היסטוריה מוטורית בת עשרות שנים והיסטוריה נצחית בת 3,000 שנה, נפגשות ברחבת הכותל המערבי

בנטלי 4.5, 1928. קטר קשיש ומגושם, עם היסטוריית מירוצים מפוארת לפני יותר מ-80 שנה, מבקר בכבישי השרוןפתחנו את החלונות והשתקנו את מערכת הצליל, ניסינו לקלוט כל דציבל שבקע ממפלטי האסטון-מרטין הקשישה שדהרה לפנינו. הסנפנו בתאווה את מולקולות הריח של הפרארי האדומה מימין, ועינינו לא שבעו מללטף את קימורי הפח והכרום המרצדים בשמש של אחר הצהריים. ידענו שאלה רגעי קסם נדירים, חוויה מוטורית שאותה נרצה לנצור עמוק בלבנו. ולא, זה לא קרה בהוקנהיים או בלוס אנג'לס, וגם לא ב"מילה מילייה" באיטליה; שיירת המכוניות הקלאסיות העפילה מים המלח אל העיר העתיקה של ירושלים. לרגע קצר של אושר היינו אירופאים המתעסקים עם מה שהם אוהבים, אנשים שאינם צריכים להתבייש בתחביבם ובתשוקתם, מוזרים ויקרים ככל שיהיו.

נסיך על ב.מ.ווב.מ.וו 507 מודל 1957. מכוניתו של הנסיך הבווארי, שהפקיד כאן את ההגה בידיו של מיודענו דני קושמרו
כאשר שמענו לראשונה על הולילנד 1000 הגבנו בספקנות: "זה בחיים לא ילך", "הם ישברו את הראש", ועוד תגובות חסרות אמונה. חלפו שלוש שנים של יוּרוֹ, יזע ודמעות, ובישראל נחתו מכוניות נדירות כדי לקחת חלק באירוע. כל המטרוניתות – מחו"ל ומישראל – שהשתתפו בראלי היו בנות 50 שנה לפחות, ובהן גם בנות יותר מ-85 שנה מדגמים אקזוטיים, חלקן מכוניות מירוץ של ממש.
רשימת הדגמים עצרה את נשימתו של כל חובב מכוניות. הכוכבות הגדולות היו בנטלי 4.5 ליטר מודל 1928 ואלפא רומיאו C8 מודל 1934 – שכיות חמדה שערכן נמדד במיליוני דולרים. לצִדן נעו אייקונים מוטוריים שביום רגיל היו גורמים לנו להשתנק בהתרגשות. למשל, יגוארE Type , שעליה אמר אנצו פרארי שהיא המכונית היפה ביותר שיוצרה אי פעם; החיים היפים. הסיגר בפה, בת הזוג מחייכת בהנאה והאלפא הפתוחה משייטת בקלאסהאסטון מרטין 5DB, "המכונית של ג'יימס בונד", שטסה על כביש 6 ב-180 קמ"ש ורצתה עוד; יגואר XK 120 SE כסופה, שחרכה צמיגים בעליות למבוא חמה; ו-ב.מ.וו 507 נדירה ביותר.
ה-ב.מ.וו משכה תשומת לב לא רק בגלל קימוריה החושניים, אלא גם בגלל מי שאחז בהגה – נסיך בווארי אמיתי בשם לאופולד פון באיירן. דרך אגב, מתברר שהנסיך מגרמניה הוא חולה הגה רציני ביותר; כבר בצעירותו ריכז את חייו סביב מכוניות מירוץ ואספנות, ובמהלך השנים צבר יותר מ-200 ניצחונות במירוצים. כיום הוא משמש פרזנטור של חטיבת המכוניות הקלאסיות של ב.מ.וו, נותנת החסות הראשית לאירוע.
כמשתתפים האחרים, גם הנסיך הופתע לגלות את ישראל של 2015. במקום שיירות גמלים ומתח ביטחוני זכו כולם לקבלת פנים לוהטת, ובמקום אוהלי מדבר התגוררו במלונות פאר כמו "בראשית" במצפה-רמון, שם נהנו משלווה מדברית.
המשתתפים עברו במשך חמישה ימים משדות הגליל הפורחים לכבישי מדבר שחונים, טבלו בים המלח וביקרו במקומות הקדושים. כמצופה מאירוע VIP נערכו גם אירועי תרומה חגיגיים, חלוקת מלגות לסטודנטים בכרמיאל והענקת סיוע לבית השאנטי בנגב. רוב המשתתפים הגיעו מאירופה, מארצות הברית ומארגנטינה, והם יהפכו, בלי ספק, לשגרירינו הטובים ביותר. מלבד האורחים מחו"ל היתה נוכחות מכובדת מאוד של אספנים ישראלים, ומסתבר שגם אצלנו הענף מפותח למדי, אם כי הוא מתנהל באופן דיסקרטי.

הבנטלי כמשל אלה לא מכוניות של לונה פארק, אלא שני דגמי מירוץ נדירים של OSCA. MT4 מודל 52' ו-MT4 TN מודל 55'
קשה היה להתמקד במכונית מסוימת מתוך שפע המופלאות, אבל מבטינו התבייתו בסופו של דבר על הבנטלי הירוקה של סטיב קולינס מבריטניה. בצבעי Racing Green מלכותיים היא היתה, לדעתנו, ה"ברוטאלית" והמרתקת ביותר בשיירה, גם אם לא היקרה ביותר. הבנטלי 4.5 ליטר היא מכונית מירוץ בעלת ייחוס, עם היסטוריה מפוארת – ב-1928 ניצחה אחת כזאת את מירוץ 24 השעות היוקרתי של לה-מאן, ובשנים הבאות נאבקה על הניצחון עם אלפא ארנולד בריסטול 1954 שועטת צפונה בכביש הערבה. מאחוריה מרצדס 300SL מודל 58'רומיאו C8, שגזלה ממנה את הכתר בשנות ה-30 של המאה שעברה. והנה, שתי מכוניות מופלאות אלה רועמות כאן ועכשיו, בארץ ישראל.
קל לחשוב על אספני מכוניות קלאסיות כעל עשירים המחצינים באמצעותן את עושרם. אבל כשראינו את סטיב קולינס נוהג את ה"ארבע וחצי" בכביש 90 הלוחך את ים המלח, לא היו לנו סיבות לקנא בו: הטמפרטורה נסקה אל מעל 32 מעלות, השמש הלוהטת טיגנה מלמעלה, מנוע ה-4,400 סמ"ק פלט טונות של חום אל רגלי הנהג והנווט. הסרבלים הלבנים לא פיזרו את החום, והקטר הבריטי לא הקל את הנהיגה – הבנטלי הזאת כבדה ומוצקה כמו קטר, צריך להפעיל כוח רב על ההגה, על הדוושות ועל ידית ההילוכים הסרבנית.מרצדס SE קברִיו 250 של רוברטו מור. שנת ייצור 1965, מנוע 2.8 ליטר
לפליאתנו גילינו כי החבר'ה האלה נוהגים במכוניות הקשישות בלי רחמים. "האוטו הזה נוצר כדי לנסוע מהר", אמר לנו איוואן רוזן, הבעלים של היגואר XK 120, "ואני לא עושה לו הנחות. טיפולים הוא מקבל כיד המלך, ובתמורה הוא עושה על הכביש את מה שנועד לעשות מיומו הראשון – לנסוע מהר וחזק". מכוניות אספנות אלה אינן יצירות אמנות פסיביות להצגה במוזיאון; בעליהן לוחצים אותן עד קצה גבולות יכולותיהן, ולפעמים אף מעבר לכך. אבל רמת התחזוקה גבוהה מאוד, ורוב המכוניות סיימו את 1,600 הקילומטרים של התחרות במצב מצוין. תיקוני דרך קלים נפתרו בעזרתם המקצועית של מכונאי "אוטו איטליה" שליוו את השיירה, ובמצפה-רמון הרכינו המשתתפים ראש, נפרדים מהאסטון מרטין לה-מאן 1934 סופר צ'ארג', שאיבדה בכביש 6 את אחת מבוכנותיה. האסטון חזרה הביתה על גרר, אבל אל דאגה – לא יעברו שבועות מועטים, וגם היא תחזור לדהור בכבישי אירופה.
בינתיים גילו גיבורינו את כבישי הנהיגה הטובים ביותר בישראל – בית-אורן ומבוא חמה, מכתש רמון וכביש ערד-סדום. ואל יקל הדבר בעיניכם – המכוניות האלה מאתגרות מאוד לנהיגה. מעבר לעובדה שברובן אין מזגן ובחלקן אין אפילו גג או חלון קדמי, המכניקות שלהן אינן בנות השוואה למה שאנו מכירים היום. ההגאים הגדולים כבדים ומעורפלים, בלמי התוף חלשים, הצמיגים דקיקים, המתלים בסיסיים להחריד... חגורות בטיחות, ABS, הגה כוח, בקרת יציבות? תשכחו מזה. קשה להאמין איך פעם התחרו עם מכוניות כאלה על המסלולים התובעניים ביותר בעולם.

שובה של הנוסטלגיהMG דגם TF1250 שנת 1954. אייקון קלאסי לחופשה נחשקת. שימו לב למזוודת העור
כוכבות המירוץ האצילות מיקדו את רוב תשומת הלב, אבל בשיירה נצצו יהלומים מוטוריים, שביום רגיל היינו משתנקים סביבם בהתפעמות: פרארי 365, אלפא רומיאו GTC ומרצדס SL, אסטון מרטין ויגוארים, אוסטין היילי, ב.מ.וו, פורשה, ואפילו מוסטנג ותנדרבירד אמריקאיים. היו גם כמה דגמים אקזוטיים כמוOSCA או בריסטול, וגם המיני-מיינור הזערורית של צביקה בר-גיל, ששופצה לקראת האירוע וסיימה אותו בגבורה, למרות טיגון אטם ראש.
על פי תגובת הקהל, נראה שלא צריך להיות חובב אספנות מדופלם כדי ליהנות מהיצירות המכניות הללו. גם ישראלים שאינם קרובים לתחום חייכו, נופפו בידיהם וכמובן, שלפו סלולריים לצלם את החוויה. מתברר כי המכוניות האלה מחזירות אותנו לעידן נוסטלגי ותמים שנראה פשוט יותר, עידן נטול מחשבים ואלקטרוניקה, שבו הקדישו זמן ותשומת לב לפרטים קטנים המייצרים אמוציות גדולות.

אסטון מרטין DB5 מודל 1963. כמו של ג'יימס בונד

כנגד כל הסיכוייםבדרכי הגליל. שנייה בשיירה – אלפא רומיאו ג'וליה GTC 1965, של השף חיים כהן
השיירה הססגונית היתה שיאו של מיזם שנבנה בסבלנות וביסודיות, במשך שלוש שנים מורטות עצבים, מול נפתולי הבירוקרטיה ומכשולים רבים נוספים. שני אספני מכוניות ישראלים החליטו להרים כאן אירוע ברמה בינלאומית, וכנגד כל הסיכויים – הצליחו, ובגדול. המשתתפים התפעלו מרמת הארגון המופתית, שלא נפלה מאלה של אירועים כמו "מילה מילייה" האיטלקי, "אלפיין ראלי" השוויצרי, "קולוראדו גראנדה" האמריקאי ואחרים.
המארגנים בישראל אף העניקו תמיכה חריגה, בדמות מכונאים שליוו את הראלי וטיפלו בתקלות מזדמנות, וחמישה אופנוענים שליוו את השיירה. המשתתפים היו אסירי תודה לאופנוענים, אשר המתינו להם בכל צומת ותקשרו עם כוחות המשטרה שליוו את האירוע. האופנוענים, שלוהקו על יד אוֹרי הראל, גם סיפקו פלטפורמה ניידת לצלָם הראלי, רונן טופלברג. חברת שעוני היוקרה השוויצרית Chopard, שנתנה חסות לראלי, ייצרה לכבוד האירוע מהדורה מיוחדת, ממוספרת, של 50 שעוני יד, שנמכרו למשתתפים.
אסטון מרטין 1935. היחידה בראלי שחזרה הביתה על גרר. קרוב לוודאי שהיא כבר מוכנה לאירוע הבאראלי הולילנד 1000 הוא האירוע המוטורי הגדול ביותר שנערך בישראל אי פעם, והוא גם נשמר בסודיות של סיירת מטכ"ל, מכיוון שאף אחד לא רצה התגודדויות המוניות סביב המכוניות ונוסעיהן. מסלול הראלי נפרשׂ על פני המרחק הקלאסי של 1,000 מייל, חובק את ישראל מתל-אביב לכרמיאל, מהכינרת עד מצפה רמון. מהר הנגב ירדו המכוניות לים המלח והעפילו לירושלים. המשתתפים הותירו מאחוריהם זיכרונות שלא יימחו במהרה, והשאיפה של המארגנים היא לערוך אירוע נוסף בעוד שנתיים.

 

 

סטין היילי BJ8 3000 מודל 1964 מטפסת על כביש סובב כינרת פורד תאנדרבירד, 1965. קלאסיקה אמריקאית עם מנוע 6.4 ליטר, למרגלות התבור

יגואר XK120 מודל 1954. איוואן ונאוה השתתפו ברוב מירוצי הראלי בעולם. כאן הם על כביש 6...אלפא רומיאו C8, 1934. מכונית מירוץ אמיתית, ממוקדי העניין הגדולים של הראלי. מוט ה"מנואלה" בולט מלפנים