עטים ואביזרים› חרט אנוש

חזור אחורה »

גם בעידן המחשב, הדיסק-און-קי והסלולאריים התבוניים, לא נעלם הקסם שבעט הנובע. דווקא היום, יש למכשיר כתיבה שמאפשר להותיר חותם אישי מקום מיוחד, היסטוריה לצד פרקטיקה .

מאת: עמית יריב צילום: יצרן

שתף ב:

"מי כותב היום בעט נובע?" שואלת ג'וליה רוברטס את קלייב אואן בסרט "משחק כפול". התשובה לשאלה הזו עשויה להפתיע לא רק את ג'וליה, אלא גם את כל חובבי הגאדג'טים האלקטרוניים.

גם היום, ואולי דווקא היום, בעידן המחשב האישי, הדיסק-און-קי והסלולאריים התבוניים, לא נעלם הקסם שבעט הנובע. "להפתעתי, חלק גדול מהלקוחות שלנו, שקונים את ציוד ה-Low Tech שאנחנו מוכרים, הם אנשי היי-טק," מספר סטיב לוין, מנכ"ל חברת Levenger האמריקנית, המפעילה אתר אינטרנט ורשת חנויות למכשירי כתיבה איכותיים, ומייצרת גם סדרה של עטים מעוצבים תחת המותג True Writer. "מסתבר שגם אנשים שמחוברים מאוד לעולם האלקטרוני, שמחזיקים טלפון חכם ויומן אלקטרוני ומחשב נישא, גם הם אוהבים להשאיר חותם אישי."

צילום: depositphoto
צילום: depositphoto

 

בניגוד למעבד תמלילים, השימוש בעט נובע בימינו איננו מכוון ליעילות. הוא מיועד לאפשר לכותב לבטא את האישיות שלו לא רק בתוכן הדברים שנכתבים, אלא גם בצורה. באופי. הכתיבה בעט נובע מאפשרת לכם לצייר את המילים, ולהביע באמצעותן לא רק את המשמעות הרגילה, אלא גם שיקוף של מצב הרוח והתחושה הכללית.

חשוב לדעת, שציפורן העט הנובע מתכווננת לפי זווית הכתיבה, ועט נובע איכותי (בדרך כלל עט נובע עם ציפורן מוזהבת) מתאים את עצמו לכותב. סטיב לוין מזכיר עוד, שבעט נובע, הקווים האנכיים עבים יותר מהקווים האופקיים – עובדה היוצרת שונות ואופי ייחודי לכל אות ולכל כותב.

ההיסטוריה הכתובה

הכתיבה היא הבסיס לניהול התרבויות הגדולות של העולם העתיק וימי ה"היסטוריה" הן בדיוק כימיה שלה - ולא בכדי. ציורים וסימנים נעשו עוד קודם לאלף הרביעי לפני הספירה, אבל רק אז, עם תחילת הממלכות הגדולות, פרץ רישום המלים. כתב היתדות השומרי נעשה באמצעות הטבעת מקל בחימר. היו, כמו עם תחילת כתב החרטומים, כאלו שכתבו על לוחות אבן, ופטיש ואזמל היו כלי הכתיבה הנבחרים. לא ידוע לנו על אזמלים ממותגים ו"סדרה מיוחדת" לפטישים.

לאחר מכן שילבו המצרים בין מצע כתיבה ייעודי, הפפירוס, ובין כלי כתיבה העשוי גומא או מכחול. השאר היסטוריה. מגילות ים המלח, שמקורן במאה הראשונה לפני הספירה, נכתבו באמצעות נוצה ודיו, אבל הנוצה החליפה סופית את כלי החריטה רק במאות השישית והשביעית, ממש ערב כניסת הנייר לשימוש באירופה. על ציפורן מתכת, ידוע כבר משרידי פומפיי שחרבה בשנת 79 לספירה, אבל גם כאן השימוש הנרחב היה מאוחר, מהמאה ה-18.

עטי הנוצה, וגם עטי הציפורן הלא-נובעים שהחליפו אותם במאה ה-18, חייבו את הכותב להחזיק בצמוד אליו קסת דיו, ומנעו כתיבה שוטפת מכיוון שכעבור כמה מילים היה על הכותב לשוב ולטבול את העט בקסת. עט נובע נדרש.

הצורך נובע

כבר ב-953 העלה ח'ליף מצרים, מאעד אל-מועיז, דרישה ליצירת עט הנושא עמו את הדיו. התיאור ישנו, אך התיעוד מדבר על אקזמפלר אחד. ב-1636 תיאר דניאל שוונטר (Schwenter), ממציא גרמני, עט ובו שני ציפורנים, אחד המשמש כעתודת דיו. תיעוד על קיומם של עטים נובעים, מתייחס לדור מאוחר יותר, לימי צ'רלס השני, וזה מדבר על "שלושה עטים נובעים העשויים כסף ועולים 15 שילינג".

הניסיון הידוע הראשון לייצר עט נובע היה זה של הממציא הצרפתי מ' ביון (Bion) בשנת 1702. שמו אולי אינו מוכר לכם, אבל בשנת 1819 רשם הבריטי ג'ון שפר (Scheffer) פטנט על עט שהיה עשוי חציו נוצה וחציו מתכת. הממציא הרומני, פטרצ'ה פואנארו (Poenaru), זכה לפטנט על עט עם מיכל ב-1827, ובשנת 1831 רשם ג'ון ג'ייקוב פרקר (Parker) פטנט על העט המתמלא מעצמו. כתנאי להמשך, הגיעו לבשלות ייצור, ממש באותה תקופה, שני חומרים חדשים יחסית. שימוש באירידיום מצופה זהב ליצירת ציפורן לכתיבה נעשה ב-1834, וממש באותה באותן שנים הפך הגומי למוצר זמין לכל יצרן.

ההמצאות, טובות ככל שהיו, לקו בבעיה משמעותית אחת: העטים הנובעים האלה היו מועדים לנזילות ולדליפות. לואיס אדסון ווטרמן, סוכן ביטוח אמריקני, סיים פגישה עסקית עם לקוח פוטנציאלי. ווטרמן הצליח לשכנע את הלקוח לקנות ביטוח, אבל כשהגיש לו לחתימה את הפוליסה ועט, דלף הדיו מהעט ויצר כתם גדול ומכוער. הלקוח, חדור אמונות טפלות, ויתר על הביטוח. סוכן הביטוח, שהפסיד עסקה, חיפש עט שלא ידלוף.

השנה הייתה 1884, ולואיס אדסון ווטרמן פיתח את העט הנובע במבנה המוכר לנו היום. העט מורכב משלושה חלקים: הציפורן, ספק הדיו וגוף העט. הפיתוח החדשני של ווטרמן היה תוספת של שלוש תעלות לזרימת הדיו, שאפשרו זרימה חופשית של הדיו (הזורם מתוך מיכל הדיו אל הנייר, דרך הציפורן) ושל האוויר (החודר דרך הציפורן אל מיכל הדיו) ואפשר זרימה סדירה ואחידה של הדיו.

מאותה עת הפך העט הנובע לכלי הכתיבה המועדף, וכמעט היחיד, אם כי עד שנות ה-20 של המאה ה-20 המשיכו עוד לכתוב בעטי ציפורן שאינם נובעים.

Montblanc Meisterstück Diamond

ראשית דעיכה

בשנת 1935 גילה ההונגרי לאדיסלאס בירו, עורכו של עיתון קטן ולא מצליח במיוחד, שעריכת טקסטים באמצעות עט נובע היא מלאכה מתסכלת: הציפורן החדה פגמה בנייר הדקיק של ההגהות, העט נטה להותיר כתמי דיו גדולים על הדף והיה צורך לשוב ולמלא את העט בדיו לעתים קרובות. בירו ואחיו, גיאורג, כימאי במקצועו, החליטו לפתח עט מסוג חדש, ובו עשו שימוש במנגנון הזרמת דיו חדשני: הדיו שבו השתמשו היה סמיך יותר, משחתי כמעט, והוא פוזר על הדף באמצעות כדורית מסתובבת בקצה העט. מנגנון זה זיכה את העט בשם "עט כדורי" (ballpoint).

העטים הכדוריים היו - ונותרו עד היום - אמינים יותר מהעטים הנובעים. הם אינם נוזלים, אינם דורשים טיפול מסור וייחודי, והמילוי שלהם מספיק לפרקי זמן ארוכים מאוד. הבעיה המרכזית שלהם היא, כמובן, העובדה שהתוצר הכתוב הוא אחיד יותר, ומשקף פחות את אופיו של הכותב ואת אישיותו.

בשנות ה-60 יצאו לשוק עטי לבד ("עט-טוש"), שנתנו תחושה של כתיבה רכה יותר, וזרימה נעימה יותר של הדיו, ובשנות ה-80 יצאו לשוק עטי ה"רולרבול" (Rollerball), שעשו שימוש במנגנון הכדורי, אבל בדיו נוזלי יותר.

 

דלת נסגרת, דלת נפתחת

העט הכדורי ועטי הרולר תפסו פלח שוק משמעותי ביותר. הם קלים יותר לתחזוקה, נוחים יותר כעטים למסעות בעולם, כי בניגוד לעט נובע, הם אינם דולפים במהלך הטיסה, והעיקר – הם זולים יותר. יצרני העט הנובע ניסו לשמור על עולמם שאבד, ובשנות השישים הציעו מחסניות (בשני גדלים) לשימוש יעיל. אבל זה היה מאוחר מדי. עם בואו של מעבד התמלילים והמדפסת הצמודה לו השתנו חוקי הכתיבה, והעט הנובע הפך להיות זניח עוד יותר. בכל הקשור לשימוש יום-יומי, בכל אופן.

אבל נראה שהעובדה שהעט הנובע הפסיק להיות האפשרות היחידה לכתיבה עשתה לו רק טוב, וגם לחובבי הכתיבה בו. עכשיו, כשלכל מי שלא אוהב ברצינות עטים נובעים יש חלופות זולות ובסיסיות יותר, יכול העט הנובע לחזור ולפנק את חובביו האמיתיים. העט הנובע הפך לתכשיט, לסמל סטטוס, לפינוק, למשהו שהשימוש בו ייחודי.

קחו לדוגמה את 'פרקר 51'. בשנות ה-50 היה העט הנובע המהולל של חברת 'פרקר' האמריקנית, כלי עבודה סטנדרטי. הוא נמכר במחיר שווה לכל נפש, ושימש כעט הנבחר של כל מי שצריך היה לכתוב משהו. היום נחשב 'פרקר 51' לאחד ממכשירי הכתיבה האיכותיים ביותר שיוצרו אי פעם, לעט מהפכני של ממש, ובקרב חובבי עטים ויודעי דבר, ה'פרקר' הוא פריט אספנים, שלא לומר סמל סטטוס. עד כדי כך, שבראשית שנות האלפיים הוציאה חברת 'פרקר', שעברה כמה גלגולים, מהדורה חגיגית ומיוחדת של עטי 'פרקר 51'. אלא שהעטים האלה, שהיו דומים בחזותם לעט הקלאסי, לא הצליחו להשתוות אליו מבחינת האיכות הטכנית.

יצרני העטים הנובעים זיהו עד מהרה את הפוטנציאל הטמון במעבר מכלי עבודה לאבזר אופנה. חברות מובילות דוגמת 'ווטרמן', 'מונטבלאן', 'פליקן', 'ויסקונטי' ו'אורורה' מוציאות לשוק מהדורות מוגבלות וממוספרות, עטים מצופים זהב ומשובצים יהלומים, כאלו עיצוב ייחודי ובחומרים חדשניים, עטים שצריך לשמור בכספת. עטים נובעים הפכו זה מכבר לסימן היכר לגבר מצליח, ולמתנה ראויה לג'נטלמן באירוע שמצדיק מתנה חגיגית.

צילום: depositphoto
צילום: depositphoto

עקרונות ביצוע

עט נובע יכול לשמש למטרות שונות. במובן הטקסי וההצהרתי, מדובר כמובן בעט לחתימה. גם אם קשה לכם לכתוב טקסטים ארוכים בעט נובע, החתימה, שהיא הביטוי הבסיסי והמרכזי לזהותכם העסקית, המקצועית והאישית, היא בדיוק הסימן המובהק שמתאים לעט נובע. אחרי שהתרגלתם לחתום בעט נובע, נסו לעבור גם לכתיבה מקצועית נרחבת יותר בעט נובע, ובחרו לכם עט לעבודה.

ראשית, הגודל. יש עטים קטנים ביחס, יש בינוניים ויש ענקים. יצרנים אחדים, כגון 'מונבלאן' (Montblanc), מציעים דגם אחד, Meisterstück במקרה זה, בשלוש מידות. הטעם האישי והנוחות האישית קובעים את צורתו של העט. יש כותבים שמעדיפים עט דקיק, ואחרים מעדיפים עט "שמן" ובעל נוכחות. גם לתכיפות השימוש – מכתיבה רצופה, דרך מפעם לפעם ועד לחתימות ואבזור עילית – השפעה ניכרת על הבחירה. יש שמחפשים בעט הנובע איכות כתיבה גם על חשבון צניעות צורנית, ואחרים מעדיפים עט שיבליט את עצמו, ויפגין את עצמו כסממן להצלחה.

השאלה השנייה שכדאי לשאול היא – "איזה עובי?". עובי הציפורן מכתיב את עובי הקו, ואת כמות הדיו השופעת מן הציפורן. שלוש המידות המקובלות לעטים נובעים הן דק (Fine), בינוני (Medium) ורחב (Broad). שתי הראשונות נפוצות מאוד, ואילו הציפורן הרחבה נדירה מעט יותר. כדי להתאים לעצמכם את עובי הציפורן הרצוי, בדקו את גודל הכתב שלכם – לבעלי כתב יד קטן ומסודר תתאים ציפורן דקה, ולבעלי כתב גדול ונדיב תתאים ציפורן בינונית או רחבה. לחתימה מומלץ לבחור בין ציפורן בינונית או רחבה, ואילו לכתיבת טקסטים ארוכים יותר (סיכומי דיונים, בדיקת עבודות או מבחנים, הגהת טקסטים...) תתאים יותר ציפורן דקה, או בינונית לכל היותר. כדאי לזכור גם, שאין אחידות בעובי בין יצרנים שונים. ציפורן בינונית של חברת 'ויסקונטי' האיטלקית, למשל, היא עבה יותר מציפורן בינונית של 'פליקן' הגרמנית. . בעלי כתב מרושל חייבים בהקפדה יתירה על עובי הציפורן. במקרה שלהם, ככל שדק יותר, כך עדיף. כאן יש לציין כי ציפורן מהודרת וחשופה נראית נפלא, אך היא פגיעה יותר מאשר כזאת מוסתרת, כמו שיש ב'פרקר 51', למשל.

זה השלב שבו צריך להכניס לתמונה את שאלת המחיר. האם אתם מוכנים להשקיע אלפים רבים של שקלים בעט מצופה זהב, משובץ יהלומים מסדרה מוגבלת וממוספרת, או שאתם מוכנים להסתפק בעט פלסטיק פשוט שמחירו כמאה שקלים בלבד? אגב, אף שעט יקר יהיה בדרך כלל איכותי ונוח לכתיבה (אם היהלומים לא שורטים אתכם), יש לא מעט עטים זולים שנותנים תמורה מצוינת לכסף.

קלות הכתיבה היא תנאי הכרחי. בחינה טובה היא גרירת העט לאחור כאשר הוא נשען בחלקו העליון על המרווח בכף היד בין האגודל לאמה. בעט טוב הקו יהיה מלא ואחיד ויושג בקלות מרבית – גם במצב הזה.