סיגרים שאיפה לשלמות: טעימה אופקית, והמימד הנסיבתי

מזג-האוויר, מידת הרעב, המשקה או האוכל המלווים ושלל משתנים נוספים העשויים להשפיע על ההנאה מאותו סיגר בהזדמנויות שונות, מלמדים כולם שעישון סיגרים אינו מדע מדויק. וכמה טוב שכך.

מאת: עופר דרורי צילום: -- 12/06/11

לא צריך להיות מומחה גדול בתחום הסיגרים כדי לדעת שסיגר רע לעולם לא יוכל להעניק לך חווית עישון טובה, יהיו הנסיבות אשר יהיו. השאלה המעניינת יותר היא מדוע סיגר איכותי לא יעניק לאפיסיונאדו את אותה חוויית עישון בכל הנסיבות? מה גורם לנו בהזדמנות אחת לגמור את ההלל על סיגר כלשהו, ובהזדמנות אחרת לחוש אכזבה נוכח החוויה הפושרת שמזמן לנו, מעשה כשפים, אחיו התאום?

טעימה אופקית של סיגרים – דהיינו, עישון חוזר של סיגר מאותה מארקה וּוִיטולה בהזדמנויות שונות – עשויה להאיר כמה מההעדפות הסובייקטיביות של המעשן, ולהסביר את השוני במידת ההנאה המופקת מאותו סיגר בדיוק. הנחת העבודה העומדת ביסוד ניסוי שכזה, היא שכל הסיגרים הנוטלים חלק בטעימה הם מאותה קופסה, ושאף לא אחד מהם הוא סיגר סתום (ראו בגיליון 65). מבחינה זו, טעימה אופקית היא כל מה שטעימה עיוורת (גיליון 67) איננה: לא רק שהסיגרים ידועים ומוכרים, הם נבחרים בקפידה מאותו סוג במכוון, והשוני היחיד המבדיל בין עישון לעישון הוא הנסיבות. מאחר שכל טעימה היא סוג של חריצת משפט מחודשת ביחס לאותו אובייקט מוכר, מדובר למעשה בהכרעה על יסוד "ראיות נסיבתיות" בלבד – מה שהופך את הניסוי האופקי למסקרן במיוחד, וגם משחרר את הטועם מחליפת הלחץ היומרנית הגלומה בטעימות עיוורות.

כפרימדונה לא קטנה בכל הקשור בסיגרים, אשר כדבריו של צ'רצ'יל קל מאוד לְרַצוֹתה עם הטוב ביותר (I am easily satisfied with the very best""), החלטתי לבחור לצורך הניסוי במארקת הטרינידד האגדית, בויטולת "רובוסטו T". הטרינידד מוגדר באתר הרשמי של Habanos S.A. כ"מותג-נישה", והביוגרפיה שלו, שראשיתה בשנת 1969, טבולה במסתורין. בדומה לקוהיבה, אף הוא שימש במשך שנים ארוכות לכיבוד דיפלומטים זרים בלבד. קיומו של המותג התגלה למערב בשנת 1992 על-ידי עיתונאי שביקר בבית-החרושת הרשמי של קוהיבה, "אל לגויטו", וחזה בוודאי בסיגר שכיפתו, המסתיימת בקשר דמוי "זנב-חזיר", הפכה עם השנים לסימן ההיכר הידוע של טרינידד. בשנת 1998 יצאה המארקה מן "המחתרת" לשוק המסחרי, בויטולה בודדת ("פונדדור"), ועד היום – גם לאחר עידון נוסחת הקסמים של הרכב הטבק והשקת ויטולות נוספות – היא ידועה כאחד המותגים העילאיים והיקרים ביותר שעמק וולטה אבאחו (משדותיו נקטפים עלי הטבק המשמשים ליצורו) יכול להציע.

הרובוסטו T, אשר הושק בשנת 2009, נבחר לטעימה האופקית בשל היותו בשל ומאוזן מאוד – עשיר ומורכב בטעמים, ובה-בעת בעל גוף בינוני – כך שסטיות נסיבתיות בחוויית העישון הטיפוסית שהוא מזמן לחיך תאותרנה בקלות יחסית. ככלל, הרובוסטו T הוא בעל עשן קטיפתי, ארומה "עגולה" ואבולוציית טעמים הנעה מרמזים של קפה בשמנת עד לתווים של עור ושוקולד מריר, המודגשים בשליש השני ואילך.

אפשר כבר להבין שאף אחת מהטעימות לא הסתיימה באכזבה מרה מבחינתי, אך הניסוי האופקי העלה כמה מסקנות ביחס לנסיבות העישון. הראשונה נוגעת למזג-אוויר. עישון ברוח, עם כל הפוזה הנלווית להדלקת סיגר בחוף הים, מקהה בלא ספק את יכולת האבחנה וההנאה מן הטעמים והארומות של הסיגר, המתנדפים במהירות לפני שניתן לתהות על קנקנם. הסופר מילן קונדרה כתב בשבחה של האיטיות, וגם בעישון סיגרים יש משהו מיוחד באיטיות שבה העשן ממאן בעצלותו להתפזר באוויר עומד. המסקנה השניה נוגעת למידת הרעב. עישון בתנאי-קיצון קולינריים, כגון על בטן ריקה לגמרי או על בטן מלאה עד גדותיה, אינו דבר מומלץ. כשמדובר בסיגרים, דרך המלך היא דרך האמצע. עדיף להדליק את הסיגר עם תחושת רעב קלה, המחדדת במידה את חושי הטעם והריח, ולהמשיכו עם הסעודה או לאחריה – וכך לעמוד על הדקויות המשתנות של חוויית העישון לאורכה. כמובן שגם המשקה המלווה עשוי להשפיע, ונדרשת התאמה בינו לבין הסיגר. ביחס לטרינידד, קפה הפוך, למשל, על חלב סויה מתקתק, ידגיש את תווי הקפה החבויים בסיגר עצמו ויעצים את עושר טעמיו, אך כשמדובר בסיגר אחר התמונה עלולה להיות שונה לגמרי (לא כל שכן כאשר מנסים להתאים לסיגר משקה אלכוהולי).

עישון סיגרים אמנם אינו מדע מדויק, אך השפעת הנסיבות על חוויית העישון בהחלט מתיישבת עם "אפקט הפרפר" של מדע הכאוס: שינוי קל באחד המשתנים של המשוואה, מוליד שינוי דרמטי בתוצאה הסופית.