סיגרים› למה Sir Winston Churchill ? מנהיגים חובבי סיגרים ומה שביניהם

חזור אחורה »

נקודות למחשבה על הקשר שבין סיגרים, שנינות ומדינאות, ולאו דווקא בסדר הזה

מאת: אמיר בר שלום - מקור יודע דבר צילום: depositphotos

שתף ב:

סר וינסטון צ'רצ'יל והסיגר צילום: depositphotoסר וינסטון צ'רצ'יל והסיגר צילום: depositphoto

לא מזמן יצא לי לראות מופע סטנד-אפ ייחודי. המציג לא היה אחד מאותם צעירים זקופי כרבולת, מלב הפריים-טיים הישראלי, אלא אחד מטובי הפזמונאים והמשוררים בישראל, יורם טהרלב.

בהתלהבות מדבקת ובהומור אופייני סיפר טהרלב על ויכוח מרתק שניהל ווינסטון צ'רצ'יל, בהיותו ראש ממשלת בריטניה, עם אחת מחברות הפרלמנט הבריטי. אני לא מתחייב על הציטוט המדויק, שתורגם כמובן מאנגלית בריטית שנונה. באחד מנאומיו בפני הפרלמנט הבריטי הרגיז צ'רצ'יל את יושבי ספסלי האופוזיציה. חברת הפרלמנט באסי ברדוק התפרצה לדבריו והטיחה: "סר ווינסטון, זוהי בושה, אתה שיכור לגמרי". צ'רצ'יל, שעד אז ראה דבר או שניים בחייו, השיב: "ואת, גברתי, מכוערת. אבל מחר בבוקר אני אהיה פיכח, ואילו את תישארי מכוערת...".

הסיגר והפוליטיקה הישראלית

מדוע צ'רצ'יל, ולמה דווקא עכשיו? התשובה – בעיני לפחות – פשוטה מאוד: הקשר בין חובבי סיגרים לשנינות, למדינאות ולמה שביניהן. רק לא מזמן שמענו את אחד ה"לשעברים" המודאגים מדבר על קבלת החלטות גורליות בחדרים אפופי עשן סיגרים. מעניין שמוטיב הסיגר מלווה את הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, בלי קשר למי שמנהיג אותה, בין אם זה אהוד אולמרט או בנימין נתניהו. אצל שניהם לשר הביטחון קראו אהוד ברק, שכנראה גם הוא לא משונאי הז'אנר.

עמיתי אלוף בן, עורך עיתון "הארץ", עשה מחקר קצר על צ'רצ'יל בהקשר להאשמות שהטיח יובל דיסקין באהוד ברק: "מדברי דיסקין אפשר להבין, שמנהיגות טובה במלחמה מחייבת התנזרות מסיגרים ואלכוהול... ווינסטון צ'רצ'יל היה שתיין כבד, חובב סיגרים, ובזמן מלחמת העולם השנייה ערך כל ערב במעונו סעודות רוויות שמפניה, שעליהן שקד צוות טבחים, מלצרים ומשרתים על חשבון הממלכה. הוא פרש כל יום לסיאסטה, עבד מחדר האמבטיה, סבל מהתקפי דיכאון וזעם והתבטא בזלזול כלפי הכפופים. הגנרלים שלו – בדומה לאשכנזי ודיסקין – חשו שאין לו שום אמון בהם...".

צ'רצ'יל מסמן

צ'רצ'יל מסמן "וי" בידיו עם הסיגר בפיו, לפני המונים בבית הממשל בלונדון ב-8 במאי 1945, היום שבו הודיע על סיום המלחמה באירופה. צילום: ויקיפדיה

סיפורים שנמוגו בעשן

והנה פן נוסף לקשר בין סיגרים ומנהיגות: כולנו זוכרים איך הנשיא ביל קלינטון סיים כמעט את כהונתו השנייה בגלל פרשת מוניקה לוינסקי והסיגר. קלינטון התבקש בתחילת כהונתו על ידי רעייתו הילארי להפסיק לעשן סיגרים לידה. אז הוא הפסיק. ליָדה...

אלא שקלינטון והסיגרים עלו לכותרות גם בהקשר אחר, מדיני. בראיון למגזין "Cigar Aficionado" סיפר שליט קובה דאז, פידל קסטרו, לעורך המגזין כי הפסיק לעשן סיגרים בגלל הקמפיין הבריאותי שהונהג בקובה. "חשבתי שאפסיק לעשן בפומבי, אבל הבנתי שאני חייב לתת דוגמה אישית ולכן הפסקתי לגמרי". המראיין, מרווין דאנקן, סיפר לקסטרו על דרישתה של הילארי קלינטון מבעלה, ופידל ענה: "אני מניח, אם כן, שלא נוכל לעשן את מקטרת השלום – או סיגרים – בבית הלבן".  דרך אגב, אחת ממאות התוכניות שהגה המודיעין האמריקני במהלך השנים להתנקש בקסטרו היתה לשלוח אליו סיגרים משובחים ממולכדים".

כאן אולי המקום לספר לחובבי הסיגרים בישראל כיצד הגיעו לארץ הסיגרים הקובניים, למרות שאין הסכמי סחר בין המדינות. תאמינו או לא, בזכות הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו. משה דוידס, יבואן הסיגרים החיפאי, ניסה במשך שנתיים לעקוף את איסור הסחר שנכפה על ישראל, אך ללא הועיל, עד אשר פגש את הרב. "יום אחד פגשתי את הרב הראשי לישראל, הרב לאו, שחזר מביקור בקובה ובאמתחתו מתנות מ'אל קומנדנטה', פידל קסטרו – שתי תיבות סיגרים קובניים משובחים", מספר דוידס. "אחת היתה מיועדת לטדי קולק, ראש עיריית ירושלים דאז, והשנייה ליצחק רבין. מיד קפצתי על המציאה, הודעתי לממונה על אישור היבוא שהנה, קיים יבוא סיגרים מקובה לישראל. מכאן היתה הדרך קצרה לקבלת האישור".

גם אבי הפסיכואנליזה,  זיגמונד פרויד, היה צרכן סיגרים כבד מאוד. נכון שמקומו בהיסטוריה הוא לא בהקשר של החלטות פוליטיות חשובות, אולם אחת מאמירותיו בעניין הפכה למטבע לשון. פרויד, על פי הביוגרפיה שלו, עישן כעשרה סיגרים ביום. בהגיעו לגיל 67 נאלץ רופאו לכרות את לסתו העליונה בשל גידול סרטני. אבל פרויד לא הפסיק לעשן, שכן, לדבריו, "סיגר הוא לעתים רק סיגר".

עבור רבים השם פייר סלינג'ר לא אומר הרבה, אבל לסלינג'ר, שהיה יועץ התקשורת של הנשיא קנדי, מקום של כבוד בבית הלבן. הוא היה האחרון שנכנס באופן רשמי ומוצהר עם סיגרים קובניים לשערי הבית הלבן. בראיון שהעניק בשנת 1992 ל-"Cigar Aficionado" תיאר סלינג'ר השתלשלות אירועים בליל ה-2 בפברואר 1962: "הנשיא קנדי התקשר אלי וביקש שאעזור לו בעניין אישי. הגעתי אליו למשרד מיד. קנדי ביקש שאקנה לו באופן מיידי, עד הבוקר, אלף סיגרים Petit Upmann. כחובב סיגרים בעצמי לא היתה לי בעיה, וכך במשך הערב עברתי בכל חנויות הסיגרים בוושינגטון וליקטתי 1,200 סיגרים לנשיא. בבוקר הטלפון בלשכתי צלצל שוב, וגם הפעם היה זה הנשיא שביקש שאגיע לחדרו. 'מה שלומך?', הוא שאל בחיוך. עניתי כי השגתי 1,200 סיגרים. הנשיא חייך והראה לי נייר חתום שכותרתו: 'איסור מסחר עם קובה'...".

אקליפטוסים בלי שורשים

ובחזרה לצ'רצ'יל ידידנו, שכבר התוודענו ללשונו המושחזת. בביקורו היחיד בישראל, בשנת 1921, ניסה ראש העיר תל-אביב מאיר דיזנגוף להרשימו. אלא שבאותם ימים היתה תל-אביב עיר צעירה, ולא היו בה עצים גבוהים. הפתרון התפאורתי שנבחר היה יצירתי למדי: עצי אקליפטוס גבוהים הובאו מהמושבות הסמוכות וניטעו "אד הוק" ברחובות העיר כדי להרשים את האורח רם המעלה. השמועה פשטה בעיר, ועשרות סקרנים הגיעו לחזות בצ'רצ'יל. לאחדים מהם קרצו מאוד עצי האקליפטוס והם מיהרו לטפס עליהם, אך איתרע מזלם, ולמרבה המבוכה העצים התמוטטו דווקא כשהגיע האורח. דיזנגוף נכלם מבושה, וצ'רצ'יל מיהר ואמר לו: "ידידי, הרי למדת מכך לקח חשוב: עצים ללא שורשים לא יחזיקו מעמד בארץ הזאת". אמר, ולא ידע מה אמר...