סיגרים› הקסם מתחיל באדמה

חזור אחורה »

הטעם והארומה של סיגר נקבעים כבר בקרקע שבה גדל הטבק, ויכולת לשנות את הרכבה עשויה לחולל פלאים. איש עסקים ישראלי עובד על זה עכשיו, בשדות הטבק של ניקרגואה

מאת: כפיר מרשק צילום:

שתף ב:
סטיבן בייקר בוחן את צמחי הטבק שהגיעו כבר לגובהו כמעט...
סטיבן בייקר בוחן את צמחי הטבק שהגיעו כבר לגובהו כמעט...

דמיינו לכם שאתם סועדים ארוחת ערב נעימה בביתכם, ולא צריכים לחשוב ולנחש איזה יין לבחור לצִדה. אתם מסיימים את הארוחה, ניגשים אל היומידור ובוחרים ממנו את הסיגר המושלם לסיום החוויה. וגם זה, בלי שאתם צריכים לחשוב "איזה סיגר יתאים לי כעת". ולמה לא צריכים? כי כל ההתאמות בין הארוחה שסעדתם לבין היין והסיגר כבר חושבו מראש, על ידי מומחים יודעי דבר, ומוגשות לכם מוכנות לגמרי. דמיינו שהיומידור שלכם מסודר לפי התאמת הסיגר ליין, כך שאתם יודעים תמיד לאיזה סיגר לגשת בהתאם לפקק שחלצתם, והזיווג ביניהם יהיה מושלם. אם תשאלו את סטיבן בייקר, איש עסקים ישראלי המחלק את זמנו בין תל-אביב, מנהטן ואסטלי שבניקרגואה, היום שבו זה יקרה קרוב מתמיד. והוא, כמו שאומרים באנגלית, "Puts his money where his mouth is". בשלוש מילים: מושקע רבות בנושא.

בסיגר, כמו ביין, הכל מתחיל באדמה. לגיל ולמיקום של הכרמים, כמו גם של שדות הטבק, וכן להרכב הקרקע שבה הם גדלים, השפעה עצומה על התוצר הסופי – היין או הסיגר. מי כמונו, מעשני הסיגרים, יודע כי הטבק שגדל ברפובליקה הדומיניקנית הוא לא הטבק שגדל בקובה, וגם לא הטבק שגדל במקסיקו, בהונדורס או באקוודור, אפילו אם הוא מאותו זרע, והסיבה לכך – מלבד האקלים והגובה מעל פני הים – היא ההרכב המינרלי של הקרקע.

מלאכתו של המאסטר-בלנדר בבחירת הטבק לסיגר מורכבת תמיד, מה גם שיבול הטבק מחווה מסוימת בשנה מסוימת אינו דומה ליבול של השנה הקודמת ואף לא לזה של השנה הבאה, וגם בין חלקים שונים של אותה חווה יש לעתים הבדל משמעותי. ולכן אותם מאסטר-בלנדרס מסיירים בחוות המיועדות, בשלבי הגידול השונים, ומסמנים לחקלאי את החלקות השונות שבהן הם מעוניינים בעבור הבלנדים הבאים שלהם. הם ישובו ויבקרו בשדה עוד כמה וכמה פעמים, כדי לוודא את התפתחות הצמח ואת שלמות העלים בכל שלושת האזורים החשובים של הצמח –עלי Ligero בחלק העליון,Viso ו-Seco האמצעיים ו-Volado בחלק התחתון. צמחים בגדלים שונים בשדה כולו, ואפילו באותה ערוגה, הם תופעה מקובלת לגמרי. עד כדי כך, שכאשר נודע פעם לקרליטו פואנטה על חווה שבה כל צמחי הטבק היו זהים בגודלם ובגובהם, הוא קנה את כל היבול ויישן אותו במשך כמה שנים לטובת אחד הבלנדים המיוחדים ביותר שיצר אחר כך.

אדמה ספוגה לגמרי במים מול גוש אדמה     אדמה ספוגה לגמרי במים מול גוש אדמה

חסרונות ההצפה

מערכת בקרה מרכזית, השולטת על ההשקיה והדישוןבדרך למימוש חזונו, אשר נועד להפוך למציאות את התמונה הדמיונית שבה פתחנו את הכתבה, הגיע סטיבן בייקר לניקרגואה, כדי ללמוד את הנושא מקרוב. כחובב סיגרים בעלי גוף מלא הוא הבין עד כמה מושפע טעמו של הסיגר מהאדמה הוולקנית ומהאקלים המיוחד השורר בעמק שבו ממוקמים רוב שדות הטבק, והחל להתעניין יותר לעומק בטבק עצמו. בחירת המגָדל המוכר והמרכזי בניקרגואה היתה קלה: חברת Oliva Tobacco Company (אין כל קשר עם Oliva Cigars) היא מהוותיקות והמכובדות ביותר במדינה, ומובילת דעה בתחום. החברה מנוהלת באופן רציף על ידי שלושה דורות של משפחת אוליבה. יש לה חווֹת טבק נרחבות בניקרגואה ומחוצה לה, ועיסוקה הבלעדי הוא גידול טבק ומכירתו ליצרנים של סיגרי הפרימיום המובילים.

רוב העלים שאוליבה מגדלת מיועדים להיות עלי עטיף, שהם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על טעמו הסופי של הסיגר. השיטה שבה אוליבה מגדלת טבק היא השיטה הנפוצה בכל מקום אחר שבו מגדלים טבק לסיגרים, שיטת ההצפה, והיא לא השתנתה מהותית במשך מאות שנים. בשיטה זו שותלים את הטבק בערוגות תלולות בצורת פירמידה, מפזרים את הדשן בין הערוגות ו...מציפים את המעברים מעל חומר הדישון בכמויות מים אדירות, הנשאבות בדרך כלל ממי התהום שבחווה עצמה, בעזרת משאבה מופעלת בסולר. תהליך דישון זה חוזר על עצמו במשך 30-25 הימים הראשונים שאחרי שתילת הצמח. אז הצמח כבר מגיע לגודל שמתחיל לחסום את המעברים בין הערוגות, כך שהדישון חייב להיפסק, מחשש לשבירת העלים. את ההשקיה בהצפה ממשיכים, כמובן, עד שהטבק מוכן לקציר.

שתי שיטות בשדה אחד: בצִדו האחד הצפה, בצדו השני טפטוף בשיטת CIGעין זרה מקצועית הנחשפת לשיטה זו בפעם הראשונה, נדהמת מהבזבוז של משאבי טבע, אנרגיה וכוח אדם רבים כל כך, תוך ניצול כה מועט של כל משאב ומשאב. שיטת ההשקיה בטפטפות נפוצה בישראל ובעולם כבר משנות ה-60 של המאה הקודמת, אך מעולם לא הצליחה לחדור לשוק גידולי הטבק באמריקה הלטינית. גם אם איננו משווים את משק המים של ישראל לזה של ניקרגואה, הסביבה יוצאת נפגעת מבזבוז כה אדיר, ויש המון מקום לשיפור (ובל נשכח גם את הסולר שמפעיל את משאבת המים...).

כאיש עסקים הבין בייקר שיש לאמוד את כל הבזבוז ולהציגו במספרים, בטרם יוכל להציע פתרונות כלשהם. לאחר שעבד כמה ימים בשדות במו ידיו, כתף אל כתף עם עשרות פועלים של אוליבה, השיג תצלומי אוויר ולמד את מבנה השדות והרכב האדמה כדי לחשב את כמויות המים הנצרכות לכל יבול של טבק, הזמין יועצים ואגרונומים מארצות הברית ומישראל לסייע במחקר ולבחון את הממצאים, הוא הגיע למסקנה שבעזרת מערכת השקיה ודישון שיִבנה יוכל לצמצם את צריכת המים בכ-70 אחוז ולהעלות את הנצילות לכ-90 אחוז. יתרה מכך, הוא יוכל להקטין עד למינימום את תופעת שבירת העלים הנגרמת מהעברת צינורות ההשקיה בין הערוגות על ידי הפועלים, תופעה שהגיעה עד אז ל-32 אחוז.

 

הרעָבה במובן החיובי

כאן המקום להזכיר, כי איכות העלה, המחושבת על פי פרמטרים רבים, קובעת את מחירו, ומכאן את הרווח למגדל. מייסד החברה, אנגל אוליבה, ראה בתהליך מיון העלים חשיבות עליונה בעסק של גידול הטבק: ככל שהממיינים יצליחו לזהות את העלים האיכותיים ביותר וכמותם תגדל, העסק יצמח. תהליך איסוף הנתונים, חישובם והצגתם למשפחת אוליבה נשא פרי, ובייקר קיבל אישור לפרושׂ את המערכת המיועדת באחד השדות, והחל במלאכה.

אחת הבעיות המרכזיות בשיטה הישנה היתה שיטת הדישון. פיזור הדשן ידנית והצפתו במים מנעו, מצד אחד, את המגע הדרוש עם החמצן, ומצד שני את האפשרות להזין כל צמח בצורה שווה. כך נוצר מצב של חוסר אחידות בין צמחי הטבק הבוגרים בכל השדות. הסוד בדישון טמון ביצירת מצב Starvation, "הרעבה" של הצמח. משמעות הדבר היא לגרום לשורשים של הצמח "לחפש" את ה"אוכל", ולתת להם אותו רק ברגע הנכון. בזכות תהליך זה מפתחים העלים את הטעם העשיר שבו אנו חפֵצים.

למעשה, הידע המדעי לגבי חקלאות הטבק פשוט לא קיים. מה שיש הוא שיטות עבודה שמבוססות על ניסיון, ותו לא. הסיבה לכך היא, שזהו הגידול החד-שנתי היחיד שבו הדבר החשוב הוא הארומה של העלים.

השדה המיועד נחרש, ובמקום צורת הפירמידה של הערוגות הישנות הופיעה הפירמידה הקטומה, שעליה הונחו הטפטפות המוכרות לנו, הישראלים, היטב. בצמוד למשאבת המים הישנה הוקמה מערכת דישון ממוחשבת, עם מכלים ענקיים וצינורות מודרניים, אשר מזרימים את התערובת המוכנה של מים ודשן, דרך החורים של הטפטפות, לכל צמח "באופן אישי". תוך מדידות רבות, ובהן עומק חדירת התערובת, חושבה תוכנית ההשקיה, והשדה נשתל. בנוסף לחיסכון הנראה לעין, כללה התוכנית עוד שני אלמנטים חשובים: ההשקיה יכולה להתבצע גם בלילה, ובכך למנוע התאדות, וחשוב יותר – אין הכרח לעצור את הדישון בשלב מוקדם, כמו בשיטה הישנה, ואפשר להמשיכו לאורך כל ארבעת החודשים של חיי הצמח.

שיטה זו משיגה שליטה מוחלטת על ההרכב הביוכימי של אדמת הגידול, ופותחת אפשרויות בלתי מוגבלות בכל הקשור לאדמה עצמה. כך, באופן תאורטי, בהינתן אקלים וגובה מעל פני הים זהים לאלה שבהם נמצאת וואֶלטה אבאחו שבפינאר דל ריו, אפשר לגדל טבק זהה לגמרי לקובני המשובח, מחוץ לקובה...

 

מהפכה בחיים הטובים?

אנגל אוליבה ה-III בשדה המיועד לניסויאך נחזור לשדות של אוליבה. כעבור חודש וחצי מאז השתילה, שהתבצעה שבועיים מאוחר יותר מבשדה הסמוך אשר נשתל בשיטה הישנה, ההבדל נראָה לעין בצורה שלא משאירה מקום לספק: הטבק בשדה שנשתל בשיטה של CIG (החברה של בייקר) עבר את גובה הטבק בשדה הסמוך, הבוגר יותר, ב-30 ס"מ בממוצע, השטח של כל עלה היה גדול במידה משמעותית מזה שבשדה השכן, ואיכות העלים היתה גבוהה מאוד. בלט לעין עוד פרט אחד, חשוב ומיוחד: כל הצמחים בשדה שטופל בשיטה החדשה היו זהים זה לזה בגובהם ובגודל העלים, כך שברור היה שהרווח הצפוי ממכירתם העתידית יהיה גבוה. אנגל אוליבה ה-III, המשמש מזכיר החברה כיום, ראה עוד פן חשוב של התייעלות: "אנחנו שומרים על ראש פתוח לטכנולוגיות חדשות. היה זה טיפשי לחשוב שהיינו יכולים להמשיך באותן השיטות של סבי, והנה אנחנו עומדים בפני שינוי. בקצב שזה עובד, כל מה שאצטרך הוא שני פועלים, ולא רק ל-14 הדונם כמו בשדה הניסיוני הזה, אלא ל-350 דונם". (להתרשמות חזותית מהשיטה, ראו סרטון יוטיוב: https://goo.gl/6eJVEH).

מבחינתו של בייקר, ההצלחה הזאת היא רק צעד, חשוב אמנם, לקראת מימוש החזון הגדול. בסדרת ניסויים חברתיים שערך בטאמפה, פלורידה, בשיתוף פעולה עם J.C. Newman, יצרנית הסיגרים הפרטית הגדולה בעולם, הוא אסף מידע סטטיסטי רב משמעות, שעיקרו בהתאמה המושלמת בין יין ומשקאות חריפים לבין סיגרים, תוך שימת דגש על הסיבות לכך (כן, רמות ה-pH משחקות תפקיד עיקרי בנושא). לדבריו, בזכות המידע הזה יוכל, בסופו של דבר, להביא למצב שבו הסיגר מהמותג הקיים והאהוב יתחבר באורח פלא עם היין, והסיבה לכך תהיה התערבות המערכת של CIG בהרכב הקרקע שממנה מופק הטבק לאותו סיגר, במטרה להתאים את הסיגר באופן מושלם ליין מסוים וידוע מראש. אפשר אפילו לחלק את אותו שדה טבק לכמה חלקים, לפי הרכב הדישון הרצוי... פשוט, אפשרויות בלתי מוגבלות.

ידע הוא כוח, וכל הידע שצבר בייקר מהניסויים ומהמימושים המעשייםשכבר הספיק לבצע, עשוי לחולל מהפכה של ממש בתחום החיים הטובים. אנחנו, הצרכנים הסופיים, נוכל לדעת מראש איזה יין יתאים במדויק לארוחת הערב שנסעד, אחר כך ניגש ליומידור הביתי, שהסיגרים מסודרים בו בהתאם לכוס היין שאנו מחזיקים, ו...יותר מזה לא צריך.