נופש› מלכת הקווקז

חזור אחורה »

ארץ ידידותית ומרתקת, טבע מדהים ביופיו, היסטוריה עשירה, ובתוך כל אלה אנשים חמים ומכניסי אורחים, עם קולינריה משובחת ויינות מצוינים. גאורגיה – ביקור נוסטלגי

מאת: שמואל טל צילום: שמואל טל

שתף ב:

טביליסי- גשר השלום. צילום: Depositphotos 

סַכָּרְתְבֵלוֹ גאוּמַרג'וֹס! לחיי גאורגיה! זוהי הברכה שבוקעת מהלב בסופו של מסע תרבותי וחווייתי מרגש בגאורגיה. מסע של שילוב כל ההנאות: "אמא גאורגיה". משקיפה על טביליסי, בידה האחת חרב ובשנייה קערת יין. photo:Blackwychטעימת סיגרים מול נופים עוצרי נשימה, אנשים חמים ומארחים נהדרים, ארוחות שמחות ועשירות בכל טוב עם צ'אצ'ה השוטפת את החֵך ומניעה את הרגליים לקצב המוזיקה הגרוזינית. מסע שהוא חלומו של כל אפיסיונאדו.
זהו מסע אישי אל ארץ הולדתי, אל אנשיה, מנהגיה, נופיה, תרבותה, מאכליה והפולקלור שלה. המרקם הייחודי שמעלה חיוך של חוויה אצל כל מי שמבקר בה.
גאורגיה ממוקמת בדרום הקווקז, במפגש היבשות אירופה ואסיה. מאז ומתמיד היתה צומת דרכים גיאוגרפי ותרבותי, וההיסטוריה שלה, גם מהשנים האחרונות, מלאה במלחמות. עצמאותה, לאחר התפרקות ברית המועצות, והתקרבותה למערב הביאו לשיפור מה ברמת החיים במדינה, אך היא עדיין רחוקה מהפוטנציאל שלה להכיל ולשרת את התיירים הרבים הפוקדים אותה. יחד עם זאת, החום האנושי של תושביה, הכנסת האורחים, הקולינריה, היין, הטבע השופע על גוניו השונים – כל אלה מחפים על הכל ומאירים את קסמיה של הארץ המרתקת.
טביליסי, עיר הבירה, מקדמת את פנינו מוארת ומזמינה, בשעת ערב מאוחרת, ובלי להתמהמה אנחנו יוצאים לסיור לילי בעיר, המתחיל בעלייה ברכבל לתצפית יפה על העיר העתיקה, על גשר השלום החדש מעל נהר המתקווארי, על גשר מטאחי, אל עבר "אימא גאורגיה" ומצודת נרחלה (Narikala). מבט אל הצד השני בתצפית מגלה כיפה מודרנית, בצבע כחול, הניצבת איתן מעל ארמון הנשיאות.
גשר השלום הוא מונומנט מרכזי, שמדגיש את השילוב בין ישן לחדש. "אימא גאורגיה" היא פסל מתכת שגובהו כ-20 מטר, המשקיף על העיר והפך לאחד מסמליה. הוא הוצב בשנת 1958 במסגרת החגיגות לציון 1,500 שנים להיווסדה. "אימא גאורגיה" נראית אוחזת בידה האחת קערת יין ובידה השנייה חרב, וכך היא מסמלת את יחסם של הגאורגים לאורחיהם ולאויביהם.
ואם מדברים על יין, אנו מסיימים את הערב בארוחה ומשתה כדי לטעום את החינקלי (כיסוני בצק במילוי בשר), את היינות המקומיים ואת הצ'אצ'ה (שיכר ענבים, מעין גראפה), ומופע פולקלור גיאורגי. אנחנו עוד נחזור אל טביליסי, אך פנֵינו לפגוש את גוניה השונים ואת נופיה ומסורתה עתיקת היומין של גאורגיה שמחוץ לעיר הגדולה.

יין ופולקלור
ליין יש חלק חשוב ומרכזי במסורת העתיקה של האירוח הגאורגי. בכל בית אפשר למצוא יין וצ'אצ'ה, ובחבל היין והכרמים קאחֶתי, מרחק שלוש שעות נסיעה מזרחה מטביליסי, מייצרים את רוב היין המקומי.
הביקור ביקב "דמעות האיכר" מפגיש אותנו עם התהליך המסורתי והייחודי של יישון היין בכלי חרס מיוחדים המכונים Kveri, שאותם מושחים בדונג דבורים וקוברים באדמה. אחרי סיור וטעימה מהיינות עולים למרפסת היקב לארוחת בראנץ' עשירה, מלווה ביינות היקב. כאן אנו חווים בפעם הראשונה, וממש לא האחרונה, את טקס הרמת הכוסית המיוחד של גאורגיה, המבוסס על הפולקלור של תמדה, דמות מהמיתולוגיה הגאורגית. הכינוי תמדה ניתן למנהל טקס השתייה, אשר מחליט מתי ולכבוד מה ומי לוגמים את היין, ומכאן שהוא גם אחראי על מספר הכוסות שיילגמו. ולא, לא מסתפקים כאן בארבע... טעימת היין מלווה במפגש ראשון עם החצ'אפורי (מאפה במילוי גבינה ביתית), שאותו נפגוש מעתה בכל ארוחה, בכל פעם בסגנון אחר בהתאם לאזור ולמשפחה שבהם נבקר.
הזמן עומד מלכת. ארוחת מלכים ביתית, נוף כרמים, מזג אוויר קריר ונעים, וסיגר שמשלים את החוויה. אני מתחיל להבין שכך זה יהיה כל יום, כמה פעמים ביום, ואני אוהב את זה.

צ'ורצ'חלה ומזכרות על הדרך

בג'יפים אל הטבע הפראי כרם ויקב "דמעות האיכר" בקאחתי, חבל היין העיקרי של גאורגיה
מצוּותים לג'יפים עם נהגים, מזָוודים את הג'יפים במיטב המשקאות האלכוהוליים כדי להתחמם באזורים הגבוהים והקרים, ויוצאים לדרכנו אל רכסי הקווקז הנמוך. ככל שמתרחקים מהערים המרכזיות – הספורות – של גאורגיה נחשפים אל הטבע הפראי והיפהפה של המדינה, שמנוקד בעיירות קטנות ובכפרים זעירים. היישובים האלה מאוכלסים לפעמים על ידי משפחות מעטות בלבד, אבל יש גם כפרים גדולים יותר, עם עשרות ומאות תושבים.
פסטורליות כפרית מבורכת עוטפת אותנו ומאפשרת הצצה לדרך החיים של לפני מאות שנים. אנשים עובדים בשדות ובחלקות, מסדרים חבילות קש ואוגרים מזון לקראת החורף הקשה. השבילים אינם סלולים, מלאים בוץ, והבתים – עתיקים ומטולאים, על רקע נופים עוצרי נשימה.
מכאן אנו נעים בטור הג'יפים אל כפר הסקי באקוּרִיאני, הממוקם באזור הררי מקסים, מיוער בצפיפות וצונן גם בימי הקיץ החמים. בתי הכפר בנויים מעץ, בחצרותיהם מתנהלים חיי כפר שלווים, והתושבים מתפרנסים מחקלאות, מעיבוד עצים ומאירוח מבקרים, בניסיון לשחזר את ימי הזוהר של תיירות הסקי הרוסית. על פי הבנייה המסיבית של בתי המלון באזור אפשר להניח שהביקוש עולה על ההיצע.
אל תחנתנו הבאה, בּוֹרְג'וֹמִי, אנו עולים מעט צפונה. בורג'ומי היא עיירת נופש ומרפא קטנה ונעימה על שפתו המזרחית של הפארק הלאומי בורג'ומי-חרגאולי, ברכס הרי הקווקז הקטן. העיירה מוקפת בנופים מוריקים יפהפיים ובמעיינות מים חמים, שמהם גם שואבים את המים המינרליים, מי בורג'ומי המפורסמים בכל מדינות ברית המועצות לשעבר.

העיר של סטאלין
מסע הג'יפים נמשך למעבר הרים מרהיב, המכונה "12 המעיינות", ממנו אנו גולשים צפונה דרך הנופים החשופים של הקווקז הקטן תוך שאנו חוצים כפרים מעורבים של גאורגים, אזרים וארמנים אל העיר גורי.
גוֹרי היא עיר עתיקה, שמבצרה – גורי ציחה (Goris Tsikhe) – בנוי בראש גבעה. העיר מושכת אליה רבים מן הבאים לגאורגיה, משום שכאן נולד יוסיף ויסאריונוביץ' ג'וגאשווילי, הידוע יותר בשמו סטאלין, שליטה העריץ של ברית המועצות. מוזיאון גדול מנציח את תולדותיו של הרודן, ובין המוצגים קרון הרכבת שבו נסע לוועידת יאלטה, בגדיו, מדיו, חפצים אישיים שונים ומסכת המוות המקורית שלו.
אופליסציחה. עיר המערות

הדרך הצבאיתרואי צאן נודדים. מראה נפוץ באזורים כפריים רבים
אנו עוזבים את העיר גורי, לא לפני שמספיקים לטעום את הלאווש פורי (Lavashi Puri), לחם גאורגי חם מהטבון. פנֵינו אל אופליסציחה (Uplistsikhe), עיר מערות ענקית החצובה בתוך אזור עצום של סלעים רכים, במיקום אסטרטגי חשוב – במעלה מעבר ההרים, ליד נהר מטקווארי (Mtkvari). משם אנו פונים אל הדרך הצבאית.
הדרך הצבאית מתחילה במצ'חטה (Mtskheta), בירתה העתיקה של גאורגיה, היושבת על מפגש שלושה נהרות – מטקווארי, אַרגאווי וטֶרגי. הדרך היא המשכו של כביש שמצפין מטביליסי ומסתיים אחרי כ-200 ק"מ בוולאדיקווקז שברוסיה. זוהי דרך עתיקה, שחוצה את הרי הקווקז ונחשבה כשער בין אירופה לאסיה.
אנו ממשיכים על הדרך אל מצודת אנאנוּרי – מצודה מהמאה ה-17 ושער הכניסה לקווקז הגדול, המשקיפה על אגם אנאנורי. הדרך היפהפייה מוסיפה להעפיל ולחדור אל הקווקז המוריק, כשכמעט לכל אורכה זורמים נחלים. בצִדי הדרך יושבות נשים מבוגרות ומוכרות צ'וּרצְ'חֶלה (ממתק אגוזים גאורגי מסורתי) ומזכרות.

אוויר פסגות
הג'יפים חולפים בתוך אחד הכפרים הזעירים, המאוכלסים במשפחות בדדותבהמשך אנו מגיעים אל עיירת הסקי גוּדַאוּרי, הממוקמת בגובה 2,200 מטר בערך, וממנה אל קַזבֶגי, עיר קטנה בלב הקווקז התיכון, למרגלות פסגת הר קזבק, בנויה בתוך נוף יפהפה של הרים ומצוקים העוטרים אותה כתיאטרון טבעי גדול. שם, במלון Rooms המרשים ביופיו ועשוי כולו מעץ, נשקף הנוף המושלג המרהיב של הר הקזבק המתנשא לגובה 5,033 מטר, השני בגובהו בקווקז הגאורגי. אנו מבלים יומיים מושלגים ומהנים, עם מופעי פולקלור, ברנדי סרג'ישוילי (Sarajishvili XO) וסיגרים ליד האח. (יקב סרג'ישווילי הוותיק, שהוקם ב-1884, היה החלוץ בהחדרת ייצור ברנדי באמצעות טכנולוגיית קוניאק הצרפתית הקלאסית, בכל האימפריה הרוסית של אותם ימים.)
בין לבין אנו נהנים מרכיבה על סוסים אל עבר כנסיית גרגטי (Gergeti Trinity Church). זוהי כנסייה מהמאה ה-14, הנמצאת בגובה 1,200 מטר ומשקיפה על העיירה והמפלים מצד אחד ועל הר קזבק המושלג מהצד השני. כשהנוף המדהים הזה ממלא את העין ואת הנשמה, אנו יורדים לארוחת צהריים בבתי הכפר, עם סדנת חינקלי וחצ'אפורי בהנחיית אם המשפחה.
מסענו עומד להסתיים. החזרה אל טביליסי, השוכנת על שתי גדותיו של נהר המטקווארי, מחזירה אותנו בהדרגה אל העולם המערבי. בהדרגה, ריקוד פולקלור גאורגי. קצבי סוחף ומרהיבשכן יש בעיר שילוב מרתק של מבנים עתיקים, מבנים מהתקופה הקומוניסטית ומבנים אולטרא-מודרניים כגון גשר השלום, המחבר בין שני חלקי העיר משני צִדי הנהר. סיור בבית הכנסת המרכזי של טביליסי מציף את זיכרונות הילדות על המרכזיות והחשיבות של בית הכנסת ושל רבני הקהילה היהודית הגאורגית.
וכיצד אפשר להיפרד מגאורגיה, אם לא בארוחת צהריים גרוזינית מסורתית, במסעדה על צוק המשקיף אל הנהר, בליווי מופע מוזיקלי גאורגי וכמובן, לא מעט יין. סַכָּרְתְבֵלוֹ גאוּמַרג'וֹס!

העיירה קזבגי, למרגלות הר הקזבק האפוף ערפל. כנסיית גרגטי בולטת על הרכס