נופש› התפוח הגדול אוהב לאכול

חזור אחורה »

מנהטן היא כבר לא המקבץ המשמים של דיינרים תפלים עם כמה הברקות גורמה פה ושם, אלא מוקד עלייה לרגל לשוחרי האוכל הטוב באמת. והבונוס: האווירה הקוסמופוליטית המיוחדת, שיש רק בניו יורק

מאת: ישראל פרלוב צילום: ישראל פרלוב

שתף ב:

אחד מעשרות דוכני האוכל ב-Eataly

כשנתיים לא ביקרתי בעיר המוטרפת הזאת, ניו יורק. ראש העיר היוצא, מייקל בלומברג הפעלתן, קפיטליסט בהשקפותיו ומיליארדר בזכות עצמו, תרם לה רבות ב-12 שנות כהונתו. בחששות מסוימים קיבלה העיר את כניסתו של הראש החדש, ביל דה בלאזיו, שהוא בעצם היפוכו של בלומברג, בהיותו סוציאליסט מובהק. דה בלאזיו נשוי לאפרו-אמריקאית, בתו פרסמה באחרונה ספר חושפני המתאר את יציאתה מעולם הסמים ובנו מתהדר בתסרוקת אפרו המעטרת את ראשו.

השינויים העצומים בהרכב הדמוגרפי של ארצות הברית נותנים את אותותיהם לא רק ברמה הפדראלית אלא גם בעניינים מקומיים יותר. בימי שלטונו הארוכים של בלומברג המשיכה סצנת המזון להתפתח בעוצמה רבה, ונראה שתושבי העיר שכחו כבר את תקופת הדיינרים והקפה הדלוח שמלצריות רגזניות היו ממלאות בו את הספלים שוב ושוב.

מתוך השפע האינסופי של מסעדות ומוסדות אוכל אחרים במנהטן בחרתי לכתוב כאן על מסעדה ותיקה ומיוחדת ששינתה את פניה, על שף עקשן שמבשל רק על אש פתוחה הניזונה מעצי הדר, על מסעדן שהתחיל במסעדה קטנה ופשוטה והיום הוא אימפריה, על ממלכת האוכל האיטלקי שנפתחה לא מכבר בדרום העיר ועל שוק תוסס שעבר מתיחת פנים.


מסעדות. אירופה ואסיה על השולחן

etBilboquLe
המסעדה נפתחה על ידי פיליפ דלגראנג' לפני יותר מעשור ברחוב 62 והפכה מהר מאוד למעוזה של הקהילה האירופית בצפון מזרחה של העיר. היתה זו מסעדה קטנה ודחוסה, ידידותיתשמש הבוקר משתקפת במגדל החדש של ניו יורק, שהוקם על חורבות מגדלי התאומים. כמו סמל להתחדשות המתמדת של העיר וטעימה להפליא. מטבח צרפתי-בלגי משובח. לפני כשנה נדדה המסעדה לרחוב 60 מזרח ושינתה את פניה ללא הכר. חלל רחב ידיים, מעוצב בקפדנות תוך שמירה על קווים נקיים ופשוטים, הרבה אמנות על הקירות ומפות צחורות על השולחנות. הצוות החביב (כן, צרפתים חביבים...) נשאר על כנו, אך הורחב מאוד. הקהל אותו קהל, אירופי אמיד, הכולל ברובו צרפתים ובלגים כמובן, דוגמניות, וסתם יפות ויפים. באנו במטרה לאכול ארוחת צהריים, ולאחר שקיבלנו הסבר מקיף על העיצוב מפי חנה, מנהלת המשמרת שהיא גם המעצבת, ניגשנו להגשמת המטרה.

תפריט הצהריים כולל את מנת היום וכן מִגוון רחב של מנות נוספות, בעיקר מהים. בחרנו להתחיל בסלט הקרוי על שם המסעדה, ועמיתינו הזמינו סלט אנדיב ברוטב רוקפור. המנות היו עשויות היטב, בייחוד האנדיב ברוקפור, שהיה מאוזן כהלכה. מנות פתיחה מצוינות לארוחת צהריים. תשע אפשרויות פתיחה נוספות מצויות בתפריט, שמורכב ברובו ממנות קלאסיות של המטבח הצרפתי. יין שרדונה היטיב ללוות את המנות המרעננות.

המוֹל מרינייר היא מנה מומלצת מאוד כאן, לאוהבי פרי ים זה, אך הפעם החלטנו לדלג עליה. הגברת שממול בחרה בסטייק וצ׳יפס, ואני הסתפקתי בסלמון על הגריל. הסטייק היה עשוי במידה שהוזמנה, והצ'יפס הדקים – תאווה לחֵך. הסלמון, מנה פשוטה לכאורה, היה צרוב במידה ועשוי ביד מקצועית ובסגנון צרפתי מסורתי.

לסיכום, מסעדה מומלצת ביותר לפגישות עסקיות בצהריים ולבילוי מהנה בערב. המחירים בינוניים עד יקרים, ותלויים גם, כמובן, במחירו של היין שתבחרו ללוות בו את הארוחה.

20 E 60th St. New York, (212) 751-3036

מסעדת Bilboquet הצרפתית-בלגית. כתובת חדשה, פנים חדשות

Peasant Eataly. טעמים איטלקיים משובחים – בישיבה או בעמידה
מהמטבח הצרפתי-בלגי נעבור לאיטלקי. בדרום העיר שוכנת מסעדה מיוחדת מאוד, שרוב המנות נוצרות בה בשני תנורי עצים פתוחים. באחד אופים פיצות דקות בעלות טעם מופלא, ובשני, הגדול יותר, מסתובבות להן בנחת המנות הבשריות. השף היצירתי, פרנק דה קרלו, מנצח על המלאכה כשלצדו אנשי גריל מיומנים במדים לבנים. המסעדה מעוצבת בסגנון כפרי איטלקי, ובלי הזמנת מקום מראש אין כמעט סיכוי לקבל שולחן.

כמנות פתיחה הזמנו פיצה מרגריטה, שכאילו יצאה ממטבח איטלקי מסורתי באזור פירנצה והיתה דקה ופריכה כנדרש; מרחק רב מהפיצות העבות והתעשייתיות שפניהן מכוסות בשכבה עבה של גבינה עתירת קלוריות. בעומק המסעדה מוצב שולחן עם מנות אנטיפסטי מגוונות. בחרנו חצילים וקישואים, וכך הגענו מוכנים למנות העיקריות.

עוף מהגריל ובשר של בקר נמוך כיכבו בארוחה המצוינת. כל המנות הגיעו לשולחן לאחר שהסתובבו באיטיות מעל הגחלים שבתנור הפתוח. טווח המחירים בינוני, תפריט היין מעולה והאווירה ייחודית למסעדה נדירה זו. ערב עם חברים יהיה כאן מוצלח ביותר.

194 Elisabeth St. New York, (212) 965-9511סרדינים על טוסט. מהמומלצות של Ssam

Momofuku Ssam Bar
השף דיוויד צ'אנג פתח לפני כמה שנים מסעדה קטנה מאוד ברחוב 24 ליד לקסינגטון. מקום צנוע, שבו הושקעו כמאה אלף דולר בלבד, סכום אפסי ביחס למקובל עבור פתיחת מסעדה במנהטן. לאחר כשנה הוא סגר את המקום ופתח באותו אזור מסעדה אחרת, Ssam, גדולה במעט, שזכתה להצלחה היסטרית. צ׳אנג מבשל בסגנון ייחודי הלקוח מהמטבח האסייתי עם נגיעות של בישול מולקולרי. הישיבה היא על מעין ארגזים, ורוב השולחנות ארוכים ומיועדים לארוחה בצוותא עם סועדים אחרים.

בעקבות ההצלחה של Ssam וההתעניינות הרבה בצ'אנג עצמו, פתח השף הכישרוני מסעדות נוספות בניו יורק ובעולם – באוסטרליה, בסינגפור ועוד – וקרא לכולן בשם Momofuku. במנהטן הוא פתח גם כמה בתי קפה. אכן, הצלחה כבירה.

המסעדה הקטנה, זו שנסגרה, היא כיום מסעדתו האישית של צ'אנג. יש בה חמישה שולחנות בלבד, וזמן ההמתנה למקום פנוי הוא כשנתיים. כן, שנתיים. זו לא טעות. בקרבת מקום יש מסעדה נוספת של אותו שף, ברשת מומופוקו. עוד מומופוקו אחת, מהודרת במיוחד ומחיריה בהתאם, נפתחה לא מכבר באחד מבתי המלון בעיר.

התמצאות בתפריט, כמו גם בחירה נכונה משלל המנות המוצעות, מחייבות הבנה בבישול אסייתי. אנחנו נעזרנו במומחה מקומי ודגמנו מנות שונות. המנות אינן גדולות, וגם המחיר צנוע בהשוואה למקובל במנהטן. הזמנו סקלופ של צוללים, מנת טרטר סירליון וסרדינים על טוסט – מנה מומלצת מאוד, ולא שהאחרות אינן טובות. הסרדינים כבושים בחומץ מיוחד. גם המקרל עם גזר וכרוב היה מיוחד במינו, והכל לוּוה בלחמניות באן בסגנונות שונים. לידנו ישבו שש בנות ובלסו מנה של פרה נמוכה, מנה שאותה צריך להזמין יום מראש והיא עולה 200 דולר.

207 2nd Ave. New York, (212) 254-3500

"מוסדות" קולינריים
אי אפשר לסיים סקירה קצרה זו בלי לספר על שני מוסדות אוכל שנפתחו באחרונה במנהטן.

מנת לובסטר בצ'לסי מרקט. לקחת ולאכולבמבנה רחב ידיים, ששימש קודם לכן להצגת תערוכות של תעשיית הצעצועים, הוקם פרויקט מעורר התפעלות המוקדש כולו למזון איטלקי. מעיד על כך גם השם היצירתי, Eataly. עשרות דוכנים לממכר מזון ומשקאות מתוצרת איטליה גודשים את החלל הגדול, לצד חמש מסעדות איטלקיות בסגנונות שונים. המקום נעשה פופולארי מאוד, הן אצל המקומיים והן בקרב התיירים. שתיית קפה טוב בניו יורק היתה פעם משימה בלתי אפשרית. ב-Eataly הקפה מעולה. אפשר לשבת שם באחת המסעדות או לאכול בשולחנות עמידה. ואם תרצו, אתם מוזמנים לצלול אל המבחר הבלתי נדלה של מוצרי המזון מתוצרת איטליה.

ה"מוסד" השני הוא צ׳לסי מרקט, שקיבל מתיחת פנים משמעותית, והמתחם רחב הידיים הוא כיום אתר אהוד ביותר על שוחרי המזון המשובח. לצד חנויות המזון, המסעדות ובתי הקפה יש גם חנויות בגדים ואביזרים. חנות הירקות מעולה, אך יקרה יחסית, הקצב מציע בשר ללא אנטיביוטיקה או תוספות מלאכותיות אחרות, ובבתי הקפה מוגש קפה מעולה. אבל ההמלצה שלנו היא על חנות הדגים ומאכלי הים המציעה מבחר עצום וטרי-טרי. קנו לכם שרימפס מבושלים לפי משקל, לובסטר שלוק או קופסה של סושי וסשימי שהוכנו מול עיניכם, שבו אל אחד השולחנות המוצבים במקום, התענגו על הטעם והתבוננו במבקרים האחרים – תיירים ואמריקאים – שיושבים ונוגסים, ממש כמוכם, בלובסטר שקנו בחנות הדגים. את האויסטרים מומלץ לאכול במסעדת הדגים הסמוכה. טעמנו שם את אלה מקנדה ונהנינו מאוד. האספקה מגיעה מדי יום, טרייה ביותר.

חנות הדגים ומאכלי הים בצ'לסי מרקט

 

 

 

 

 

 

 

 

* * *

עד כאן – הצצה אל כמה מקומות ניו יורקיים של אוכל, שונים מאוד זה מזה באופיים ובסגנונם, ואפילו לא הגענו לקצה המזלג. נמתין לביקור הבא.