יוקרה גלגלי הזמן

העולם הנסתר של מנגנוני השעונים הקלאסיים, מרתק לא פחות – ואולי אף יותר – מהאכסניה האוחזת בו. אמנות ואומנות על פרק היד.

מאת: רוני נאק צילום: יצרן 07/04/11

"קליבר" הוא מונח המגדיר, עבור רובנו, מידה. יצרני שענים משתמשים במילה זו לא כדי להגדיר את מידותיו של מנגנון השעון אלא את זהותו. קליבר נתון מתייחס לפריסת החלקים השונים בו, מתאר את סוג הרכיבים ותצורתם במנגנון, ואפילו משמש כקוד לזיהוי היצרן. אשר על כן הקליבר – מנגנון השעון – הוא המנוע והלב של השעון המכני, הקלסי, ובו שוכנת ה"נשמה" המפיחה רוח חיים במכונת הזמן הזו, ויוצרת במקרים רבים ייחוד מקורי.

בעולם שעוני היוקרה - ככל שהקליבר מיוחד יותר כך גם הפרמיה עבורו תהיה גבוהה יותר. משרעת המחירים נעה החל ממאות דולרים ועד למיליון דולר למנגנוני-אומן סופר-מורכבים, נכון יותר "גרנד-מורכבים".

הבסיס

הקליבר הבסיסי הוא – כמה לקוני – בסיסי למדי. מתיחה ידנית מותחת קפיץ סליל, "קנה" או Barrel שבו נצברת האנרגיה. משם – דרך סדרה של גלגלי-שיניים עובר הכוח למנגנון שתפקידו לווסת את זליגת הכוח. מנגנון זה מכונה "גלגל בריחה" או Escapement (מַחְגֵר) והוא כאמור משחרר את כוח הקפיץ באופן מבוקר.

זהו אחד החלקים המוכרים ביותר ונראה כגלגל תנופה זעיר שבמרכזו קפיץ פועם. מנגנון זה מפיק את התקתוק האופייני לשעונים מכאניים ובעיני רבים מהווה את הלב שמפיח חיים במערכת כולה. משם זה רק עניין פשוש יחסית של גלגלי שיניים ויחסי העברה המשמשים להציג 60 שניות בדקה, שישים דקות בשעה ו-12 שעות (כפול שתיים כמובן) ביממה.

קליברים בתצורה הבסיסית הנ"ל מיוצרים יותר משלוש מאות שנים ומשותפים לשעוני קוקיה כמו גם לשעוני כיס וכמובן שעוני-יד. וזה לא הספיק.

אחרי ההתפוגגות

תעשיית השעונים השווצרית החלה להתאושש רק בעשור האחרון משפל עמוק מאד וארוך שנים. שפל שנגרם לא מעט בשל יהירותם. החל משנות ה-70 החלו שעונים יפניים לשטוף את העולם; איכות הייצור הייתה גבוהה, מחיר השעון היה נמוך ומעל הכל ובאופן מביך היו הרבה יותר מדויקים מהשעונים המכניים בזכות הקליברים מבוססי גביש קוורץ. היצרנים המסורתיים, שבתחילה התייחסו בביטול ובבוז לגאות הקוורץ מיפן, הפסיקו לחייך כשמכירותיהם האטו ולבסוף כמעט ונעצרו. העידן היה עידן שעוני הקוורץ הזולים, העולם עבר לדיגיטלי, ושעונים מכניים ממותגים קלאסיים הפכו לפריט ארכאי ולא לפריט נחשק. השווצרים הגיבו בניסיון להתחרות במותגים היפניים והם נפלו אחד אחרי השני, כשגל של פשיטות רגל שטף את רכס הרי היורה ועמקיו, מרכז השענות השווצרי.

יצרנים סגרו מפעלים, ספקים נעלמו גם הם ויחד עם גם יצרני קליברים אשר סיפקו מנגנונים לתעשייה נמוגו. עד שהגיע שווצרי אחד בשם ניקולס הייאק עם הרעיון שקוראים לו "סווטש" – זול, מדויק, יעיל ומעל הכל אופנתי - ופחות-או-יותר הציל את רוב תעשיית השענות השווצרית. ניקולאס הייאק הלך לעולמו בחודש שעבר מהתקף לב בזמן שישב במשרדו – ועולם השענות החסיר פעימה.

במשך כמה שנים בודדות רכשה סווטש מותגי שעונים רבים – לכל רוחב התעשייה ועל פני כל קו המיצוב שיש – כשכל העת סווטש נשמר כמותג הבסיסי והעממי כשמעליו ממוצבים מותגים מאבני הבניין של העולם הזה: ברגה – היצרן הוותיק בעולם, בלנפן, IWC ורבים אחרים. בין רכישותיה רכשה קבוצת סווטש גם אמצעי יצור רבים, ביניהם את מפעל ETA שהוא אחד משני יצרני קליברים שווצרים אשר שרדו (האחר הוא רונדה אשר נותר עצמאי אך עובד בהיקפים קטנים יחסית). בשוך הסערה נותר יצרן שווצרי יחיד בידי בעליו המקוריים, אודמר פיגה. כל השורדים האחרים נחלקים בין שלוש קבוצות אחזקה כאשר סווטש היא הגדולה שבהם.

כיום מספק ETA קליברים למרבית מותגי היוקרה, ויש סיכוי הרבה יותר מסביר שגם השעון שלכם, קוורץ או מכאני, נחשב ונחשב יותר, מצויד בקליבר מתוצרתם. בחמשת השנים האחרונות אפשר לזהות מגמה של פיתוח קליברים מקוריים (גם מחוץ לקבוצת סווטש). כיוון זה נובע מכך שעל עיצוב מקורי וקליבר מקורי (ורצוי שיהיה במהדורה מוגבלת) אפשר לקבל פרמיה גבוהה יותר. מערך קליברים כזה משדרג את מעמד המותג, שיכול לבקש על כך מחירים גבוהים יותר, וחוזר חלילה.

העסק מסתבך

בנקודה בזמן שבה הפך השעון לסמל סטאטוס הקליברים החלו להפוך למורכבים יותר, והמילה היא Complication. זה החל לקרות כבר מזמן, במאה ה-18, כאשר שעון היה בהישג ידם רק של העשירים ביותר. המורכבות החלה בהוספת מנגנון להצגת התאריך, נמשכה במרכיבים פרקטיים כמו שעון עצר ופיתוח שלו המסוגל לצבור מספר קריאות זמנים ונמשכה באופציות מורכבות ביותר, כמו הצגת יום בשבוע, תאריך, חודש כולל פברואר מעובר, מולד הלבנה, זמני גאות ושפל, או אפילו סידור מערכות הכוכבים מעל אופק מסוים - הכל עד 500 שנה. קליבר מורכב אחר הוא ווקלי, וכולל מצילות המכריזות על שעה, רבעים ודקות בצלילים שונים. שני מנגנונים מורכבים שכאלה, המכילים למעלה משש מאות חלקים שונים, מצאו את דרכם לגוף שעון אחד והיו זמינים כבר בתחילת המאה ה-19.

אבל כל הקליברים מתחילים שווים. הבסיס המכונה base plate, הוא בעיקרו אותו מנוע המשמש את הקליברים הפשוטים, עליו יורכבו "מודולים" שונים אם זה כרונוגרף, תאריכון, מולד ירח ועוד. וזה נכון בעיקר לקליברים המיוצרים בנפחים גדולים. בין "סוסי העבודה" בולטים שלושה קליברים של ETA: 2824, 2892 וכרונוגרף 7750. קליבר 7751 הוא דוגמה לדרך בה מוסיפים מורכבות: כמו קודמו (שעון, תאריך ו"סטופר") אבל גם עם תצוגת יום בשבוע, חודש – ומצב הירח.

בקרב הקליברים המורכבים ההיצע הפך כיום לעשיר מאד. ברגה מציעה קליבר הפועם בקצב מדהים של 72,000 פעימות לשעה (שווה ל-Hz10) שזה כמעט פי שלושה מהסטנדרט בתעשייה של 28,800 פעימות (4Hz). המשמעות היא בעיקר שמירת דיוק טובה יותר לאורך זמן. הפיתוח התאפשר בזכות פריצת דרך בסוג החומר ממנו עשוי הקפיץ של מנגנון הבריחה. לאודמר פיגה יש קליבר אשר מפצה על סטיית הזמן הנגרמת מהשינוי בזווית השמש לאורך עונות השנה. פיתוח שנבע מצורך – טורביליון – בשעוני כיס הפך לג'יירוטורביליון הסב בשלושה צירים ומבטל את השפעת כוח המשיכה על דיוק המנגנון. וכן, יש כאלו עם שניים (ייגר לה-קולטר)...

ועוד קצת

השעונים הפכו כבר מזמן ליצירות אומנות, ופעמים רבות הקליברים שבליבם מעט מקופחים תחת כסות של פלדה, זהב או פלטינה. כאן בא ז'אנר "סקלטון" (Skeleton, שלד), החושף את המנגנון שבעצמו עבר השלה של חומר עודף בתהליך שנקרא "Open Works" מוסיף גם עיטורים לחלקים השונים ועיבוד שונה לכל חלק על-פי חשיבותו. להביט בקליבר כזה פועם זו חוויה מהפנטת לא פחות.

יש קליברים המקבלים השראה מעולם הרכב, וגלגלי השיניים מוחלפים ברצועות (טאג הויר V4) או שרשת חוליות מלופפתCabestan Winch) ). השראה מתחנות רוח הביאה את אודמר פיגה לפתח קליבר עם דיסקאות הסבות סביב ציר מרכזי ויש אפילו קליברים מורכבים מאוד – דה גרסיגונו מכניקו  DG– המחקים תצוגה דיגיטלית, במחיר של כ-1300 שעוני קסיו ג'י-שוק... והנה סגירת מעגל.

קצת על ז'אנרים

עולם השענות קשור ל"עולמות תוכן" רבים אחרים ומתוקף זאת, פותחו קווי מוצרים וקליברים בהתאם. הצרכים של עולם התעופה הפיקו את ההגנה משדות מגנטיים חזקים שהפיקו מכשירי הקשר ואמצעי הניווט של ראשית ימי התעופה. הקשר לימאות פיתח את שעוני הניווט הראשונים, ואת האטימה למים אשר הפכה את מותג רולקס להצלחה פנומנלית. אחרים פיתחו קליברים הנחים באמבט שמן סיליקוני כדי להעניק עמידות של אלפי מטרים שזה כמה אלפי מטרים מיותרים מעבר ל-30 שמותר לצלול ללא תערובת גזים. מירוצי המכוניות יצרו שעוני עצר מדויקים ומותגים שתהילתם קשורה בעולם הזה – טאג הויר למשל.

מנגנון פועם

השעון בעל המנגנון – הקליבר – המכני הוא הרבה יותר מאמצעי קר למדוד ולהציג זמן. הוא יצירת אומנות חיה ופועמת, כלי לביטוי אישי ואמצעי להפגנת עושר, הצלחה וטעם. כאן כשלו היצרנים היפנים כישלון חרוץ ואף לא אחד מהם – למרות שניסו, וספרינג-דרייב של סייקו הוא העכשווי מהם - הצליח להגיע לסטטוס כה נחשק.