חוץ להרים את הציודים

סקי – מקור השם, הכוונה - הוא שם עצם. בנורבגית Skith הוא קרש, שעליו אפשר היה לנוע בשלג. מה שעושה סקי לסקי הוא לא השלג, המורד, הגלישה והסללום. מה שעושה אותו הם המגלשיים, המאפשרים את התנאי העיקרי לסקי: תנועה על שלג.

גוף האדם לא בנוי לטמפרטורות שלג, הבוהק הלבן לא נחמד לעיניים שלו, תנועה מהירה במורד עלולה לאתגר את שלמות העצמות שלו ובעיקר, צמד כפות רגליו הוא לא המתכון הנכון לתנועה בשלג. וכאן עושה האדם מה שהוא עושה כבר אלפי שנים: משלים פערים עם ציוד (וכך זה הגיע לצבא).

ציוד הסקי נועד, ראשית, ובכן, כן: לעשות סקי, וגם להגן על הגולש מפגיעות גוף, ראייה, רטיבות וקור. הוא צריך לעשות את זה במינימום תשלום של משקל וסרבול ולעשות את זה במקסימום יעילות ובטיחות.

כמה עניינים עקרוניים: "הכי הרבה" (במידות, למשל) הוא לא תמיד "הכי נכון"; חומרים עדכניים (מרוכבים) מוסיפים ליכולת, אך גורעים ממצב העו"ש; יש דברים שאפשר לשכור באתרי הסקי, יש שלא. למרות הסרבול והמחיר הראשוני, יש יתרונות בקניית ציוד בר-השכרה, גם בגלל המבחר והאיכות. מנגד, יש יתרון בשכירה, בייחוד של מגלשיים, לטובת התאמה מיטבית לסוגי השלג ואופי הגלישה. בהחלט תלוי באתר וברמתו.  

כמו עם כל דבר אחר, גם ההתייחסות לציוד תתחלק לשלושה: אבזור הגלישה עצמו, פריטי ביגוד הגוף והציוד לראש ושאר תוספות.

א. גלישה

1. נעליים

לנעל סקי תפקיד פשוט: לקבע את הקרסול ודרכו גם את השוק. העומס עליהם בגלישה- לא כל שכן מהירה, בוודאי ובוודאי בגלישת סללום - גדול מאוד. לכן, הנעל צריכה לנעול את הקרסול באופן המיטבי ביותר וגם להיות נוחה בזמן הגלישה. נעל עשויה מחלק פנימי סופג ונושם ומחלק חיצוני קשיח ונפרד. פעם, הנעליים היו עשויות עור; כיום מדובר בהזרקת פלסטיק. קלות הנעילה, כמה חבל, הפוכה מיעילותה. הנעליים מותאמים לסוגי סקי שונים וגם לרמות הגולש, דבר המוצא ביטוי ברמת הקשיחות שלהן.

כניסה ויציאה. מפתח נעל סקי הוא אחורי עם אבזמים או עילי עם לשונית. קל ומהיר בהרבה להכניס את הרגל מאחור, אך מכיוון שהחלק הנפתח אינו שלם עם צדי החלק המגן על הקרסול, נוצר חופש בזמן שהרגל נעה מעלה/מטה. זהו פתרון זול משנות התשעים המיועד רק למתחילים ואינו ראוי לגלישה תחת עומס. נכון יותר לגלישה, בוודאי לגולש מתקדם, היא נעל עם פתיחה עילית, שבה החלק האחורי קבוע ומקבע באופן מוחלט את הקרסול. זה לוקח יותר זמן, אבל עבור כל מי שגולש ברמה בינונית ומעלה – או מתכוון להגיע לשם - זה הכרח. ברוח הגישה האומרת כי אפשר גם וגם, גם לשמור על העוגה וגם לאכול אותה, מוצעות נעליים המשלבות בין שני אופנים אלו: כניסה מרכזית הגורמת לשני חלקי הנעל לנוע בכיוונים הפוכים. החלק המגן על הקרסול הוא מלא ונקודות החיבור הן במרכז הרגל. איכות הסידור הזה נמצאת בדיוק במקום בו היא נמצאת בנעל: באמצע.

קשה באימונים. ממש כמו במכוניות, גמישות-יתר אינה מתאימה לתנועה מהירה בפניות תחת עומס. נעל גמישה – כזאת שנעה בקלות מעלה מטה על-גבי הציר שלה – אינה מאפשרת יציבות בהעברות משקל. נעל קשיחה תאפשר חיבור יציב יותר בינה ובין המגלשיים, והחזרת כוח יעילה יותר בפניות לטובת ניצולו לפנייה מהירה יותר. לרמת הגמישות ביטוי ביחידות Flex הנעות בין 30 (רך) ל-110 (קשיח); נתון מעל 80 מיועד לגולשים ספורטיביים והוא מוגדר "תחרותי". ככל שהנעל קשיחה יותר היא גם צרה יותר. בצורה כזאת יכול הגולש גם לשלוט טוב יותר בתנועת המגלשיים בעומס. התשלום, כמו באופן ההכנסה, הוא בנוחות.     

תפור לכם. ככל שהנעל טובה יותר – וגם יקרה יותר – כך יש בה יותר אבזור ואפשרויות להתאמה לרגל ולסוג הגלישה (וההפך). מספר האבזמים נע בין שניים לארבעה (לא כולל רצועה עילית). אפשר לנעול אותם באמצעות מגרעת קבועה (פחות ורסטילי) ויש כאלו המאפשרים התאמה רציפה של כל אחד מהאבזמים באמצעו מברג. נעליים מתקדמות מאפשרות התאמת זווית הנעל לכיוון ימין ושמאל, הגבהת והנמכת המדרס, שינוי בגמישות ציר הנעל לפי רמת הגלישה והעומס ושינוי זווית הנטייה שלה לפנים.         

נעליים אלו נועדו (גם) להליכה. דגמים מסוימים של נעלי סקי המיועדות לגולשים מהישוב (להבדיל מגולשים מתחרים) מצוידים במנגנון שחרור נעילת ציר הנעל. מערכות הליכה אלו (WalkSystem)נשלטות כפתור או מתג, ובאחדות מהן יש יותר משני מצבים. פתרון יעיל לבעיית נוחות ההליכה.

תורת המידות. המידה הנכונה היא מידת הנעל שלכם פלוס חצי מספר. עם זאת, וממש כמו בנעליים רגילות, יש להתייחס גם למערכת היחסים בין מבנה הרגל הפרטית שלכם לסקלת המידות הכללית של היצרן. יש לזכור כי מידה אחת חיצונית, הנמדדת במילימטרים, מתאימה לשתיים-שלוש מידות פנימיות של החלק הפנימי והמצוינות במידות נעל/רגל מקובלות. 

וכמו בנעליים רגילות, גם כאן – וביתר שאת בגלל העומסים – לאחר יומיים-שלושה של שימוש ייתכן וייוצרו שפשופים. אין בעיה לתקן דרך שיוף החלקים המשפשפים: החלק הפנימי של הנעל עצמה ושל הספוג העוטף את הרגל. כמו בקסדות, כך גם כאן: יש מקומות שצריכים להיות מקובעים כגון הקרסול והחלק העילי של כף הרגל, ויש שצריכים להיות חופשיים לגמרי, כמו האצבעות.

2. מחברים.

המחברים הם האביזר המחבר בין הנעל למגלשיים, והם צריכים לעשות הרבה יותר מזה: לספק בטיחות ולשמור על היכולת. בגלל מערכת היחסים הדינמית בין המגלשיים והמחברים, החלו יצרנים רבים בעשור האחרון לתכנן אותם ביחד, לסינרגיה מיטבית.

נפרד או משולב. מערכת משולבת עדיפה בגמישות, בהעברת הכוח, ומאפשרת תנועה טבעית. היא פחות מוצלחת בגלל הגובה מהמגלשיים ולכן טובה פחות בשלג רך (פודרה), הנחיתה פחות טובה והלחץ בפניות על הברך גדול יותר.

ההתקן לשלום הרגל. המחברים מיועדים ליצור נתק בין הגולש למגלשיים בזמן נפילה. עם זאת, מחברים צריכים להיות צמודים כדי למנוע חופש בין הנעל ובין המגלשיים. היעדר חופש כזה הכרחי לשליטת הגולש במגלשיים. קיימים מחברים המשחררים את הנעל בלא קשר לכיוון הנפילה, ויש כאלו המוגבלים בכך. מחברים מסוימים מאפשרים גם תנועה צדית לעמידה יעילה בפניות בעומס כבד כאשר לא נדרש שחרור בטיחותי. מחברים אחרים מאפשרים הגבהה, ואלו נחלקים לפסיביים שם היא קבועה או אקטיביים העוקבים אחר שינויים בלחץ הרגל על המגלשיים. במחברים אקטיביים יש אפשרות לשנות את המרחק בין שני חלקי המחבר לפי העומס בפניות.  

עומס האחיזה ניתן לכוונון והוא פונקציה של משקל הגולש (וגם של הגיל, בחלוקה של עד 50 ומעליו). המספרים הם לפי תקן DIN הגרמני ונעים בין 3.5 למשקל של 40 ק"ג ועד ל-8.5 מעל 100 ק"ג ב-11 קבוצות. ערך הכוונון הנעשה באמצעות בורג צריך להיות שווה, בחלק הקדמי והאחורי של כל אחד מהמגלשיים. בנוסף למשקל, קובעת גם רמת הגלישה, וגולש מיומן יותר יכוון לעומס גבוה יותר. שינויים בעומס ייעשו גם לפי התנהגות המחבר, בין אם הוא משחרר לא בנפילה - ואז יש לחזק - ובין אם אינו משחרר בנפילה, ואז יש להוריד מהלחץ. מידע תקני כאן: http://www.dinsetting.com/.

עולם החומר. מחברים עשויים אלומיניום, פלסטיק, חומרים מרוכבים ושילוב ביניהם. המחברים הם אלמנט נע, ולכן יש לדאוג לסיכה או גירוז בחומרים פעילים בטמפרטורות נמוכות.

3. מגלשיים

כמו נעליים המותאמות לסוגי הליכה, קרקע ופעילות ספורטיבית שונים, כך גם המגלשיים. יתירה מזאת: הקשר בין המגלשיים לסוגי הגלישה והתנועה בשלג אינו קבוע, מכיוון שהתשתית משתנה. ההבדלים קיימים לא רק בין אתר לאתר אלא גם באותו אתר – הן במהלך היום בגלל שינויי מזג אוויר, אלא גם בגלל הפרשי הגובה. כך, גם באותו מסלול, השלג במהלך היום יכול להיות רך או קשה יותר, כתוצאה מקרח, שלג שירד או גשם שיצר אפילו בוץ. התאמה מיטבית תהיה דומה למקובל בגולף, שם המקלות ייעודיים למצבים משתנים. פתרון כמו בגולף לא ממש ישים, אבל מודעות תעזור.

באתרים ברמה הגבוהה ביותר ניתן לשכור מגלשיים מותאמים ברמה גבוהה לרמות וסוגי גלישה שונים. אין להסתמך על כך בכל אתר אחר (בירור באתר או ידע אישי יעזרו). 

מגלשיים קצרות טובות יותר לגולש המתחיל, אך חסרונן, הוא בין השאר בוויברציות. בשני העשורים האחרונים (מ-1991) התפתחו מגלשיים קצרות במיוחד הנקראות Ski board"" או Ski blade"" (פחות ממטר) המאפשרות רמת תמרון גבוהה מאוד המושגת בקלות רבה. רוחבם גדול מזה של מגלשיים רגילות (80 מ"מ מול 76 מ"מ, למשל). מגלשים מודרניות מאפשרות רדיוס-סיבוב עצמאי של 12-20 מטרים, בהשוואה לעשרות מטרים במגלשיים של פעם. אלו שזכו לפריחה מאמצע שנות התשעים והגיעו לבשלות לאחר מפנה העשור, בנויות כך שחלקן המרכזי צר משני צדי המגלשיים.

הדרך להאט היא באמצעות יכולת המגלשיים לייצר רדיוס קטן. מגלשיים המאפשרים רדיוס של 12 מטרים מאפשרים שליטה מלאה, כאשר מידת האמצע המקובלת היא 15 מטרים. ככל שהמסלול יותר "קרחי", הסקי יהיה מוכוון סללום (חותך הקרח); ככל שהשלג רך יותר, רצוי כי מתחת לרגליים רוחב המגלשיים יהיה גדול יותר (מעל 80 מ"מ, בניגוד ל-76 במגלשיים רגילות). בגלישה על קרח, הסכין צריכה להיות מושחזת בקצה.

הדרך למטה. גלישה כלפי מטה יכולה להיעשות בסללום גדול, סללום הדוק או גלישה מהירה מאוד במורד. בנוסף, יש הגולשים בתוך המסלולים, שם השלג כבוש, או מחוצה להם שם השלג עמוק. הסוג הראשון, המשלב מהירות ופניות ברדיוס גדול, קיצוני פחות משני הסוגים האחרים, והוא המתאים לרובם של הגולשים. המגלשיים מצדן מותאמות לכל סוג גלישה.

הגלישה יכולה להיעשות באופן מתון יחסי, מהיר או אתגרי, מבוססת מהירות או פניות, עם קפיצות או בלעדיהן, וגם כאן נמצא סוגים שונים של מגלשיים הבנויים בהתאם לכך.

תכונות החומר והמבנה של מגלשי הסקי משפיעים ישירות על ביצועי המגלשיים ויכולתן, וצמודים לרמת הגולש ולסגנון הגלישה. מגלשיים קשיחות נשלטות יותר ומאפשרות דיוק רב בפניות, אך מרווחי הטעות שהם מעניקים קטנים מאוד. מגלשיים גמישים מאפשרים רמת תמרון נמוכה יותר, בגלל שהן "בולעות" את תנועת הרגל; מאותה סיבה הן סלחניות יותר לטעויות.   

מגלשיים שרוחבם משתנה – רחבים בקצוות וצרים במרכז – מציעים כושר תמרון מצוין בפניות על-חשבון יציבות כיוונית. ככל שהמגלשיים קצרים יותר הם מציעים כושר פנייה מהיר יותר, אך זה בא על חשבון יציבות כיוונית וחשוף בהרבה לטעויות.

במהלך שנות התשעים ביצע הסקי קפיצה גדולה. חומרים מרוכבים ותכנון מתקדם של שולי המגלשיים הביאו לשיפור ביכולת ולתכנון מגלשיים חדשות, כמו Carving הקצרים יחסית וצרים במרכזם. באותה תקופה פרץ לזירה גלשן השלג, Snowboard.המגלשיים הראשונים העשויים עץ היו קבועים ברמת הגמישות שלהם, כמו-גם בשליטה על שוליהם.

מידות טובות. מגלשי סקי הם רגילים, Carving ו-T-Power. מידת הראשונים היא כאורך הגולש, כאשר גולשים כבדים יוסיפו עוד 5 ס"מ וקלים יורידו אורך זה; מתחילים בעלי יכולת שמתכוונים להתקדם עוד 10 ס"מ ומתקדמים עוד 20 ס"מ. מגלשי Carving יהיו קצרים ב-10 ס"מ ומגלשי T-Power ב-20-25 ס"מ. פערי המידות הם 5 ס"מ במרווחים עגולים (170, 175) או מבוססי 3+ (173, 178).

ענף אחזקה. עם פרוץ העונה יש לדאוג לשיוף סכיני הפלדה של המגלשיים ולמשיחת חלקם התחתון בווקס. משפר את יכולתם בקרח ובשלג בהתאמה. 

4. מקלות

חומרים יקרים. מקלות סקי עשויים אלומיניום או חומרים מרוכבים כגון סיבי פחם. הראשונים זולים וכבדים יותר, השניים ההפך (משמעותית בשני התחומים). ההתאמה חשובה ביותר, ואורך המקל בעל חשיבות עליונה. ההפרשים הם של חמישה סנטימטרים.

שיווי משקל, מהירות ותאוצה. מחוץ למסלול בין עצים ללא תופסנים, ארוכים לסקי נורדי,

ב. ביגוד וראש

הביגוד הוא למעשה ביגוד מגן, ומורכב מתחתי, עילי וכפפות להגנה מפני הקור, ואליו מצטרף  מיגון ייעודי להגנה מפני נפילות בכלל ומפגשים מהסוג הקשיח בפרט. העיקרון זהה תמיד: קל, לא מפריע, יעיל וללא תשלום מציק. הבעיה היא שלפעמים, כדי לקבל את הטוב יותר, יש צורך בתשלום מציק.

1. בגדים תחתונים

קרוב אליכם. גופיות ותחתונים תרמיים מיועדים לשמור על חום הגוף ולנדף זיעה. לכן, ביגוד תחתי העשוי מכותנה או סיבים טבעיים אחרים אינו טוב (פרט למשי). סיב סינטטי מונע חדירת קור לגוף ופעיל בהרחקת זיעה. שילוב סוגי אריגים שונים מאפשר לאריג לעשות את כל הפעולות הנדרשות ביעילות מרבית. בד תחתון יעיל חייב להיות צמוד לגוף – הן לבידוד והן לספיחת הזיעה. רוכסן פוגע ביעילות פעולות אלו, אך מאפשר שימושיות טובה יותר. גרביים

בגד סנדוויץ'. בין הביגוד הצמוד לגוף ובין הביגוד החיצוני, נמצא שכבת ביגוד נוספת, העשויה לרוב פליז. זאת משפרת את המיגון בפני הקור והרוח ומאפשרת העברת הזיעה החוצה. מעילי פליז מוצעים ברמות עובי שונות, להתאמה לרגישות לקור של הגולש ורמת הקור של אתר הגלישה.

2. בגדים עיליים

פריז, רומא. כאן מדברת גם האפנה, ההופעה אבל ליעילות יש חשיבות ראשונית. מכנסיים ומעיל או סרבל מלא מיועדים להשלים את ההגנה מפני הקור ולצרף הגנה יעילה בפני רוח, רטיבות וכן, גם שלג. כל זה כאשר נשמרת גם יכולת האוורור כלפי חוץ. סרבל שלם יעניק לגולש המהיר מאוד יתרון בגלל יכולת אווירודינמית משופרת, אך הוא פחות נוח ללבישה ולשימוש.

3. כפפות

כל שנאמר על בגדי סקי – נכון גם כאן. הכפפות צריך להגן מפני וקר, רטיבות, רוח ושלג ובו-זמנית לאפשר אוורור לידיים ונידוף זיעה.

4. כיסוי ראש

אנטי פריז. מסכת סקי חיונית לגלישה בטמפרטורות באמת נמוכות וכאשר רוח קרה נושבת. כאשר התנאים פחות קיצוניים, כובע יעשה את העבודה היטב.   

5. משקפיים

הגנה כפולה. משקפיים הכרחיות הן להגנה מפני עצמי העלולים לפגוע באופן חמור בעין והן מפני קרינת השלג הלבן. זה חורף, אבל הבוהק חזק במיוחד.   

6. קסדה

ראש וראשון. שלג הוא רך (כשהוא נערם), אבל הוא גם לא (במקומות גלישה) – ופגיעת ראש במהירות גבוהה בשלג עלולה להיות מסוכנת. הסכנה לפדחת מחמירה שבעתיים כאשר באתר מצויים עצמים קשיחים – החל מעצים וגמור בסלעים. לכן, קסדת מגן היא יותר מאשר מומלצת. שבר ביד הוא משחק ילדים לעומת נזק בגולגולת. קסדות עמידה בתקנים

המתנגדים טוענים כי קסדות יוצרות בעית ראות בגלל שדה ראייה, קשיחות יתר בפגיעה, חוסר תקשורת עם אחרים בגלל בעיות שמיעה והתוצאה הכוללת היא יותר נפגעים. המתעניינים יחפשו בתקני ASTM, CEN 1077 ו-RS-98/S-98 Snell ובאתר http://www.abc-of-skiing.com/info/ski-helmet-buyingguide.asp

ג. זאת ואף זאת

1. ציוד היקפי, מיגון

לא לשכוח. משחה נגד שיזוף היא בבחינת חובה. לורד לכתיבה על גבס הוא פריט חיוני לציון עובדות חשובות כגון תאריך הגיבוס, המקום, כמה ימים נשארו, מי אוהב את מי וגם סתם לקישוט. מסרגה הכרחית לצורך הגירוד מתחת לגבס.

שינוע ציוד. תיקים שינוע למגלשיים ולנעלים מומלצים, תיק גב אישי לזמן הגלישה רצוי מאוד. שפע חומרים ודוגמאות, כאשר הרבה באים כחלק מערכות ציוד מושלמות להשלמת המראה והאדרתו.  

שכבת מגן. מי שגולש מהר, חזק, על המגבלות ועושה זאת במקומות "קשים", כדאי שיעשה זאת עם ביגוד מגן הכולל מגן חזה, ומגני מרפקים וברכיים, ממש כמו בגלישה על גלגיליות או משטחי החלקה. זה רק המצע ששונה; הרציונל זהה. כיום מוצעות גם מכנסיים וחלוצות עם אזורי מיגון במקומות מועדים (אגן, ברכיים וכיו"ב).  

2. בידור

הזרקה לאוזניים. מוזיקה בזמן גלישה תעשה את זה להרבה גולשים (אם-כי מונעת תקשורת עם גולשים אחרים). נגנים חסיני לחות מומלצים ואליהם יש להצמיד אוזניות InEar לשמיעה מיטבית המאותגרת בזמן הגלישה ושהות ללא הפרעה בתוך האוזן. ויש גם קסדות עם ציוד אודיו מובנה, ומי שממש לא יכול להתנתק, יש קסדות עם טלפונים סלולריים או אוזניות בלוטות' מובנות.