חוץ מעבר לנהר, הדשא ירוק יותר

בסוף הקיץ נעורה מסאי מארה, שמורת הענק בקניה, לחיים חדשים. מאות אלפי גֶנוּ יוצאים לנדידתם השנתית ושועטים אל כרי העשב המוריקים הנמצאים מעברו השני של נהר מארה. אריות מלווים אותם בדרך, וטעמם עמם, ובנהר ממתינים להם קרוקודילים, מאותן סיבות בדיוק

מאת: רמי גלבוע צילום: דורית פלד 14/05/11

היה זה היום החמישי בו שוטטנו בשמורת מסאי מארה, מנסים לחזות ב'חציית הנהר'; בסוף הקיץ גדושה השמורה בכ-500 אריות, נמרים וברדלסים, שכל מה שמעניין אותם הוא לנעוץ שיניים בזברה עסיסית או גנו חסר מזל – אלה המהווים עברו החתולים הגדולים "מזון מהיר" ביותר ממובן אחד. טורפי-העל הם אטרקציה אדירה ואי אפשר שלא לפגוש אותם רובצים בצל עצי השיטה, משחרים לטרף או מעכלים ארוחה דשנה. כמה חתולים מאוד גדולים ניהלו סקס בוטה ומחוסר עכבות; הידעתם כי האריה בא אצל הלביאה מדי כמה דקות, משך יום ולילה? מה שסחוס יכול לעשות.

 לתיירים המערביים אין זמן לשטויות אלה כי הם מבלים את ימיהם ב-Game Drive, שעות ארוכות של היטלטלות ברכבי שטח מאובקים בעקבות פילים, צ'יטות, ג'ירפים, נשרים, קרנפים, היפופוטמים, תנינים ואנטילופות. אלו בעלי חיים מרשימים אבל אותנו עניינו דווקא עדרי הגנו* (באנגלית:  (Wildebeest הענקיים, המשוטטים את חייהם בסוואנות הגדולות. מיליוני הגנו לועסים את העשבים ומשאירים אחריהם אדמה חרוכה – ואז הם מחפשים עוד כרי עשב טריים ומזינים.

 מעבר חצייה

לעולם לא אדע אם הגנו מטופשים כפי שאומרים עליהם אבל הם בוודאי לא מסודרים ומאורגנים כמו הזברות, החוצות את הנהרות הגדולים בזהירות ובצורה מאורגנת להפליא. האם זה נובע מ'גרפיקת מעבר החצייה', המפוספסת על גופן של הזברות?... הזברות צולחות את הנהר בשלווה יחסית, אבל עדרי הגנו ההיסטריים יוצרים מחזה אדיר ומרגש, בעבורו מגיעים לכאן מאות ואלפי תיירים מרחבי העולם. הנדידה מתרחשת בין שמורות מסאי מארה (קניה) לבין סרנגטי הסמוכה (טנזניה), ועיקר העניין הוא צליחת נהרות מארה וטאלק (Talek), על יובליהם הרבים. שיטוט בסוואנה הוא עיסוק נינוח, אבל צליחת נהר אפריקני היא פרויקט מסובך ומסוכן – הגדות תלולות, הטורפים אורבים בסבך, הזרימה חזקה, ובמים שורצים קרוקודילים רעבתניים. קשה לצפות מתי והיכן יצלחו העדרים את הנהר, וגם אנחנו הקדשנו חלק ניכר מזמננו לחיפוש צליחת נהר על ידי אלפי הבהמות הרעבות.

 בעזרת Polycarp Khayeka הנהג המקסים שלנו, שוטטנו בשמורה וראינו כמעט כל מה שזז – אבל חציה ראויה לשמה לא מצאנו. אולם כמו באגדות המסאים, ביומנו האחרון החלו עדרי ענק להתקבץ בערבות שמעבר לנהר הגדול. בצד אחד ניצבו אלפי גנו המחפשים דשא ירוק יותר, מצד שני רכבי ספארי המחכים לחצייה הגדולה, ובתווך אריות וקרוקודילים שכבר לא היו רעבים כל כך, לאחר שהיטיבו את ליבם בבעלי חיים רבים. התראות שווא הקפיצו אותנו לנקודות חצייה שונות אבל את הנהר צלחו רק תריסר זברות זהירות, וכמה גנו'אים שפרשו מהעדר. 

 ולפתע, התרחש החיזיון בעבורו התכנסנו; מספר גנו'אים אמיצים התקרבו אל המים ומאחוריהם ניעורו ניצנים ראשונים של עדר ענקי, המובל באינסטינקטים אותם איננו מסוגלים להבין. הגנו'אים הראשונים רק ירדו לרחרח את המצב אבל ההמונים שמאחור קלטו את התזוזה, והפעילו לחץ כביר על החלוצים. חלפו דקות של היסוס, ואז התחילה השעטה הגדולה; ראשוני הגנו זינקו אל המים, ומאחוריהם דהרה עיוורת של אלפי בעלי חיים מבוהלים המנסים לצלוח את הנהר. הגעיות הראשונות נתנו את הסימן גם לעדרי התיירים וכמו הגנו'אים, דהרנו אל גדת הנהר; בסופו של דבר התרכזו כעשרים ג'יפי ספארי על גדות נהר מארה, צופים בהתרגשות בצליחה הגדולה.

 פחות מעשר דקות נמשך הטירוף הקדמוני, אבל איזה מחזה מדהים! שיירות שיירות זינקו הגנו אל מי הנהר, מדלגים ושוחים בטירוף אל הגדה השנייה, גועים בקול גדול ומנסים לחמוק מהתנינים, שדווקא הפעם צפו בהם בשלווה. הפקק ביציאה מהמים היה גרוע מנתיבי איילון בימיהם הקודרים ביותר – הגנו טיפסו על הגדה בכמה נתיבים, והסלעים נרטבו והפכו לחלקים ובוגדניים. ההיסטריה גרמה לבהמות לרמוס זו את זו, לטבוע במים ולהיסחף במורד הזרם. לאחר כמה דקות כבר התרגעו הראשוני בכרי דשא שמעבר לנהר, בעוד הצולחים האחרונים נאבקים על חייהם ביציאה מהמים. ובזמן שהניצולים ניסו להירגע, הגיח אריה רעב מהסבך הירוק; מרדף קצר וכושל, בריחה מבוהלת של הגנו בענני אבק, נהמת תסכול של החתול הגדול, והכול מאחורינו.

גילוי אריות

היה זה סופו של יום במָסַאִי-מָארַה, לאחר Game Drive מוצלח בו שוטטנו שעות ארוכות בשבילי השמורה המאובקים. מעבר לעיקול הגיחה מולנו לביאה מרשימה, הציצה בנו ונעלמה בסבך השיחים שלאורך נהר Talek. עייפות היום התפוגגה בשנייה אחת - למרות שכבר צפינו במאות לוחכי עשב וחיות טורפות, אין כמו מבט ממוקד של טורף גדול, כדי להזרים אדרנלין בעורקים!

 המדריך והנהג שלנו, קאייקה העריך כי הלביאה רק ירדה לשתות מים ותמרן את הלנדקרוזר לעמדת תצפית המשקיפה על הנהר. מנוע הדיזל דומם, וכולנו התמקדנו בחתולה הגדולה שעל המים: משקפות צפו בסקרנות, מצלמות תקתקו בעצבנות, הווידאו זמזם חרישית... מפלס ההתרגשות הרקיע עת סיימה הלביאה את ענייניה על גדת הנהר והחלה לטפס לכיווננו, בשלווה של טורף-על שאינו מפחד משום דבר. דשדוש עצל במעלה הנהר, ו...הנה היא מגיחה בדיוק מולנו, עוקפת את הטויוטה בטווח נגיעה, ומתפרקדת בדשא מטרים ספורים מאחורינו. עוד אנו צופים בה בהשתאות החלה הלביאה להשמיע נהימות קלות ולתדהמתנו, הגיחו מבין השיחים שני גורים חמודים, שהחלו להשתעשע עם אמא לביאה. קיבלנו תצוגה מדהימה של סצנת טבע משפחתית, מהסוג המהווה שיא בסרט טבע משובח ביותר.

 עשרים דקות חלפו עלינו בדממה מכושפת, ואז התברר כי אפריקה הכינה לנו התרגשות נוספת - מתוך הסבך הגיחה עוד להקה, שתי לביאות ושלושה גורים גדולים מהראשונים. שתי הלהקות התבוננו בשלווה זו בזו, כאשר הלביאה מגלה עצבנות קלה למראה אחד האורחים שהתקרב יותר מדי אל גוריה הרכים. לפתע זינקה גיבורת סיפורנו לעבר הגור החוצפן, השמיעה שאגה אדירה וחבטה בו קלות בכפותיה המסיביות. לא הייתה זו מתקפה של ממש, אלא סתם נזיפה ידידותית בגור נועז. גם הלביאות האחרות לא חשבו שיש כאן מצב חירום אמיתי, הן נדחקו אל בין הלביאה החובטת והגור המבוהל, והחזירו את השלווה לסוואנה האפריקנית. שתי הלהקות התרחקו זו מזו לאיטן, מתעלמות מתריסר ג'יפי הספארי ועדר ג'ירפות שנקהלו סביב זירת האירוע. בתזמון מושלם שקעה השמש אל מעבר לאופק וסיימה חזיון מדהים אותו לא נשכח. 

פורסם במקור בגיליון 72 של סיגאר