חוץ חפירה עמוקה

דברים טובים-באמת מגיעים באריזות קטנות. לפעמים הם אפילו לא נראים על-פני השטח. החיפוש אחר כמהת שמשון שבנגב

מאת: רוני נאק צילום: יואל פלרמן 12/06/11

בכל פרק גשם שירד החורף היו עיניי נשואות לאתר האינטרנט של השירות המטאורולוגי, לעמוד החביב עליי, זה המציג ב"זמן אמיתי" את מכ"מ הגשם הממוקם בבית דגן. לא צפיתי בכמויות המשקעים היורדים באגן הכנרת בדאגה וגם לא עקבתי אחר הממטרים על שדות החיטה שבצפון הנגב. כן תרתי באדיקות אחר הכתמים הכחולים-ירוקים מעל איזור חלוצה בואכה שבטה. וכל כתם כזה שהופיע שם העלה חיוך והצית זיק של התרגשות.

החיפוש הגדול

השיטפון הגדול אשר סחף, בין השאר, גם את הגשר הגדול שמעל נחל ניצנה, היה – דווקא הוא – זה ש"חתם את העניין" ופתח את הדרך למסע הזה. כל זה הותיר רק עניין לוגיסטי קל של תיאום רכב שיוכל לנסוע בקלות בשבילי החולות של חלוצה (ראו תיבה), להיזכר איך בדיוק מוצאים את המטמון ולגייס עוד שותפים להרפתקה. בכל זאת, רצוי שלפחות אחד מאיתנו ידע מה לעשות עם המציאה.

ומושא החיפושים? אותו מטמון מסתורי? פטרייה, ולא גדולה. אלא שלא "סתם" פטריית שמפניון חיוורת ממגשי הפלסטיק הכחולים שבסופר, אלא "כמהת שמשון" אקזוטית ונדירה. נכון, "כמהת" AsIs "כמהין". אותו יהלום של בשלני העל, פנינה קולינרית ומושא תאוותם של אלפי חזירי-חיפוש ברחבי אירופה.

כמעט. הקשר המשפחתי קיים, אך הקרבה שבין הפטרייה "שלנו" לבין המקור האיטלקי הוגדרה היטב על-ידי עמית: "הם נפגשים רק בחתונות". ומכיוון שחזירים לחיפוש אין כאן וגם כלבים שאולפו לעניין זה חסרים משהו, למצוא את הכמהה הזאת הוא לא עניין פשוט; דגלונים קטנים עם הכיתוב "חפור כאן" אין בשטח. מה שמביא אותנו לעניין חשוב: החיפוש הוא מטרה ראויה לא פחות מהפטרייה עצמה. הנה משפט הארה בסגנון מזרחי בחולות חלוצה. והחיפוש מתחיל כמה שלבים מוקדם יותר, מכיוון שצריכים להתקיים כמה תנאים מוקדמים ועליכם להגיע למקום הנכון ובזמן הנכון.

תנאי ראשוני הוא כמות המשקעים. אין סף מובחן שמעליו ניתן לומר בביטחון כי השטח יהיה עתיר פטריית, אבל יש תחושה שכזו. זאת יכולה להתבסס על סקירת ממוצע המשקעים בעונת החורף ולהיו וודאית יותר עם הכיסוי הירוק ופיצוץ הפריחה שבחולות.

והחולות יהיו חולות חלוצה ושונרה. זה האזור המסורתי בו נמצאות הפטריות האלה, אם-כי האגדה מספרת שפרטים נמצאו צפונה ואפילו נצפו בהר עמשא, היכן שנמצאים הכרמים של יקב יתיר. התנועה בחולות האלו ברוב ימות השנה אינה קשה במיוחד, בעיקר בגלל רשת השבילים הענפה שהבריטים פרצו בחיפושיהם אחר נפט. רוב השבילים עדיין קיימים היום בזכות נוכחות פעילה מאד של צה"ל במקום. וזה גם המקום להזהיר שרוב-רובו של השטח הרלוונטי הנו שטח אש פעיל ולכן אין להיכנס לתוכו בימי השבוע. ובכל מקרה כדאי ליידע את הצבא, דרך מתא"ם דרום.

החיפוש אחר הפטריה הוא דו-שלבי. ראשית יש למצוא את "שמשון היושב", ספק שיח ספק עשב בעל גבעול עגול-חתך, עלים ירוקים ושטוחים ופריחה כדורית. השמשונים גדלים בריכוזים בולטים על פני השטח וגילוי חבורה שכזו מגדיל מאד את הסיכוי לאתר פטרייה.

ואז מגיע שלב החיפוש שכל כולו ברוח ה"זן". כאן יש להתנתק מהבלי העולם (וטוב שהקליטה הסלולרית ממילא גבולית), לצעוד באיטיות בין השמשונים, להתרכז ולנסות לאתר בליטה והתרוממות הקרקע המלמדים על הימצאותו של האוצר. לא אחת פגשתי באזור בדואים המחפשים את הפטריות עם מגלה מתכות. הם רק לא ידעו להסביר לי למה זה עובד עם פטריות.

כמהים לכמהה

בחרנו להיכנס לשטח בסמוך לישוב דקל ונענו לכיוון דרום-מערב עד ל"דיונה הגדולה" המסומנת במפות סימון השבילים של המרכז למיפוי ישראל. אחרי המפגש עם הדיונה אשר הוסיפה לעצמה כשני מטרים לגובה בעקבות סופות החורף, המשכנו על גבי סימון השבילים האדום לכיוון הר קרן. אם תבחרו להיכנס לשטח כמונו, זכרו שכל השטח מימין לכם (מערבה) הוא שמורת טבע ואין להיכנס אליו, ואילו משמאל מדובר בשטח אש שאינו שמורה. כך המשכנו על השביל עד שהגענו לאחד העמקים הקטנים שבין שני רכסי חולות. חנינו, שלפנו את סכיני החיפוש (איזו סכין שיד הדמיון הטובה עליכם – לא מנדטורי) והתפזרנו בשטח לתור אחר האוצר.

ומה עושים עם זה? בעיקר מנקים ומנסים להיפטר כמה שניתן מהחול. כל הרפרטואר של הפטרייה האירופאית עומד לראשותם, מחביתות צנועות, רטבים לפסטה או עיטור קרפצ'יו עסיסי. טעמה מזכיר – במרוחק – את הטעם העז של הדודנים מיערות איטליה. כמהת שמשון היא לא כמו ההן, אבל היא שלנו. ולא רק בגלל התפריט: המקום והחיפוש הם שילוב נפלא ליום שאין דומה לו.

כמה דברין על כמהין

הפטריה הכמהה לאור צומחת מתחת לקרקע וראשה כלפי מטה. היא נדירה יחסית וקשה מאד למצוא אותה, ולשם כך משתמשים בחזירים (לא צריכים אימון אבל אוכלים אותה) או בכלבים (ההפך). הכמהין כולל תריסר וחצי מינים. המחיר גבוה, מאוד גבוה, עד 6,000 דולר לק"ג ובמקרה אחד, נמכרה פטריית כמהין לבנה במשקל מעל 1 ק"ג ב-40,000 דולר.