דרך יגביה עוף. במחיר.

העובדות היבשות

ומה יש באותם מטוסי מנהלים, שמחד גיסא כה מושכים את העין ותורמים לכלכלה העולמית, ומאידך גיסא – מושכים אש באופן בלתי פוסק? התשובה, כרגיל, אינה אחידה, אלא מורכבת מחלקים רבים היוצרים את התמונה.

זהו נכס שעלותו הראשונית, אם אנו קונים מטוס חדש, עומדת על החל ב-4 מיליון דולר למטוס מהסוג הקטן ביותר (VLJ- Very Light Jet),  עבור במטוסי טורבו-פרופ מאובזרים בכ-7 מיליון דולר, ועד לסכום דמיוני של 60 עד 70 מיליון דולר למטוסים הגדולים והכבדים, דוגמת פלקון 7X של דאסו, גאלפסטרים 650 החדש, הצפוי להיכנס לשוק במהלך השנה הבאה, גלובל אקספרס של בומברדייה, לגאסי 650 של אמבראר. וכמובן, יותר מכך – כאשר פונים למטוסי הבואינג והאיירבאס המדוגמים.

אלא שרכישת המטוס אינה סוף פסוק להוצאות: אחזקת מטוס כזה עולה כמה מיליוני דולרים בשנה, גם בהוצאות משתנות (עלויות הדלק, החלקים, האחזקה, אגרות הטיסה והנחיתה, עלויות לחברות שרותי הקרקע, חניה וכיו"ב), וגם בהוצאות הקבועות – ביטוח יקר, הכשרה ושמירת כשירות הטייסים, הוצאות מימון, אגרות רישוי, חניה ועוד.

רכישת ואחזקת מטוס מנהלים היא עסק יקר ודבר זה לכשעצמו עושה אותו לסמל סטטוס מובהק.

אבל, וזה אבל גדול, יתרונות המטוס הפרטי עולים עשרות מונים על כל אפשרות תחבורה אחרת, אם אכן יש בידכם את האמצעים. היתרון הראשון והברור מכולם הוא האפשרות לטוס (כמעט) לכל מקום, ובכל רגע רצוי. ה'כמעט' נובע בדרך כלל ממגבלות של שעות פעילות שדות התעופה, האם הם מאפשרים הגעה מחו"ל, האם המסלול מתאים לדגם המטוס וכד'. אין צורך לטוס לשדה גדול, וממנו להיסחב בפקקי תנועה לעיר הגדולה. שדה קטן וסמוך למרכז העיר, המאפשר הגעה בטיסה בינלאומית, הוא יתרון גדול.

כך, למשל, לונדון-סיטי הוא שדה המשרת טיסות עסקים, למרות המגבלות התפעוליות הרבות בו, המגבילות את סוגי המטוסים ושעות הפעילות. הרוצה להגיע למנהטן, ולא להמתין באויר חצי שעה עד לקבלת אישור לגישה לנחיתה בקנדי, עקב עומס, יטוס לטיטרבורו, שדה התעופה העסקי שמעבר להאדסון, בניו-ג'רזי, ובחלוף חצי שעה מהנחיתה יהיה כבר במנהטן.

ובכך מתבטא היתרון השני – ברוב המדינות, לתעופה העסקית קיימים טרמינלים נפרדים. ביכולתך להגיע לטיסה אך חצי שעה לפני ההמראה. שרות האח"מים יעביר אותך חיש-מהר את הבידוק הבטחוני וביקורת הדרכונים, תוך שאתה יושב בטרקלין, ומיד עם כניסתך למטוס, יונעו המנועים והמטוס ייצא לדרכו. כך גם בנחיתה: שטיח אדום ימתין למרגלות המטוס, רכב שרד יסיע אותך וכמובן יהיה מי שידאג לכבודתך. בזמן הפגישה, המטוס יוכן לטיסה חזרה, ומיד עם שובך תוכל להמריא חזרה. פגישה עסקית חשובה, שלשמה יצאת בבוקר מהבית ועד הערב תשוב, עשויה בהחלט להצדיק שימוש כזה, בוודאי כשאינך תלוי בלוחות הזמנים של חברת התעופה הסדירה, גם אם אתה טס במחלקה ראשונה.

היתרון השלישי, והוא זה שהביא ל"בום" בתחום זה אחרי 9/11/2001, הוא הביטחון – בטיסה פרטית, מזמין הטיסה מחליט מי יעלה למטוס ומי לא, והטיסה מתנהלת בביטחון מלא.

היתרון הרביעי, שאמנם אינו ייחודי לתעופה העסקית, הוא יתרון הנוחות בטיסה: מרחב הרגליים, יכולת הרכנת המושבים (בעיקר במטוסים הגדולים יותר), יכולת שינה על ספה ועד כדי יכולת להתקלח טרם הנחיתה, במטוסים הגדולים המדוגמים לאח"מים, הינם יתרונות משמעותיים לאיש העסקים, הרוצה להגיע לפגישה החשובה לאחר שינה טובה ומקלחת, כשהוא רענן. במהלך הטיסה, הדייל/ת הפרטי/ת יפנק את הנוסעים כאשר השמיים הם הגבול, תרתי משמע. ואם הנוסעים אינם חפצים לישון, ניתן לערוך פגישות עבודה במטוס, להיות מחוברים לאינטרנט, לפקס ולדואר האלקטרוני בכל עת, או להשתמש בטלפון לוויני. גם מערכת הבידור בטיסה מקבלת חשיבות רבה במטוסים כאלה, כשרמתה עולה בכמה רמות על אלו המוכרות מהמסכים האישיים במטוסי הנוסעים.

על מנת להנעים את השהות במטוס, מושקעים מאמצים רבים בהשקטת רעשים, אם באמצעות חומרים ואם באמצעות מערכות השקטה אקטיביות, המשדרות גל הפוך לתדר הרעש המונוטוני של המנועים.

כמובן, לא הכל ורוד

המטוס, כמכונה משוכללת, נתון אף הוא לפשרות שנלקחות בעת תכנונו או בעת השלמת ריהוט הפנים, לפי בחירת הלקוח. לעולם יהיה "סחר חליפין" בין כמות הדלק למספר הנוסעים – מעטים המטוסים היכולים לשאת את מלוא המטען במיכלי דלק מלאים, ועל כן הפשרה היא בין מספר הנוסעים ומטענם למספר נחיתות התדלוק בדרך. במטוסים הקטנים ביותר, הן הסילונים והן הטורבו-פרופ, אילוצי המשקל למול הדלק קשים אף יותר, שכן המרווח בין המשקל הבסיסי של המטוס לבין משקל ההמראה המרבי, זה המרווח המגדיר את סך כל הדלק, הנוסעים והמטען, בדרך כלל קטן יותר.

זאת ועוד – גודל תא הנוסעים, ובעיקר גובהו ורוחבו, נחותים ממידות רוב מטוסי הנוסעים "הרגילים". המטבח העומד לרשות הדיילת קטן יותר מ'גאלי' של מטוס נוסעים, והוא מטבח מחמם בלבד – על מנת ליהנות משירותיו של טבח צמוד, כמו גם ממקלחת ואולי ממיטה במידות נדיבות, תידרש לרכוש מטוס נוסעים מוסב, כדוגמת BBJ של בואינג, או Elite של איירבאס.

באופן טבעי, 'סלוטים' להמראות ונחיתות – אותם חלונות זמן המוקצים למטוסים – ניתנים על-פי סדר עדיפויות, כאשר מטוסי המנהלים אינם בראש הרשימה. זו אחת הסיבות מדוע כדאי לטוס לשדה קטן ולא לשדה גדול, שם יתמודד הטייס על מקומו בתור מול מטוסי נוסעים גדולים.

והדבר האחרון – להבדיל מחברת תעופה גדולה, לרשותה צוותי טייסים היכולים להמתין ביעד על מנת להחזיר את המטוס לבסיסו, טייסי המטוסים הפרטיים עובדים יותר, ואינם 'מפונקים' כאחיהם בחברות הגדולות, בכל הקשור לתכנון הטיסה וארגונה, עול המוטל על כתפיהם, בנוסף לשעות הטיסה המרובות.

אז כיצד מחליטים איזה מטוס מתאים וכיצד מפעילים אותו? על כך נרחיב בגיליון הבא, אך כמתאבן, ניתן לומר שלצערנו, גם בתחום כה-מורכב, כה-טכנולוגי וכה-עתיר ממון זה, עדיין יימצאו 'הבועטים בצמיגים', שנדמה להם כי רכישת מטוס דומה לרכישת מכונית. אלא שכאן, מחיר הטעות גבוה למדי...