דרך הדרך המושלגת להכרה

מותג היוקרה האמריקאי מנסה לסלול דרכו ביבשת של קובעי הטון במגדר, והפעם באמצעות הנעה-כפולה בדרכים מושלגות. השלג נמס לפני שהגענו, אבל נשאר ממה להתרשם

מאת: יואל פלרמן צילום: יואל פלרמן 12/06/11

"קאדילק באירופה היא יותר אקסקלוסיבית מאשר אסטון מרטין", אמר וולפגנג שוברט, נשיא המותג ביבשת. עם 1200 יחידות בשנה זה נכון טכנית, אבל סביר כי פרנסי ג'נרל מוטורס וגם הנשיא היו מוותרים על התואר לטובת סדר גודל אחר של מכירות. זה אף פעם לא היה קל, ולמעשה מעולם לא הצליח, אבל קאדילק, דווקא כעת, מרגישה שיש לה הכלים לדריסת רגל באירופה; היא ייצרה בכוונה ארסנל כלים לשם כך.

והכלים האלה, כמו עיצוב, הידור וכמובן אבזור מכוונים היישר לקובעי התקן ולמובילי התחום, מותגי היוקרה מגרמניה. אבל מעל הכל – שומו שמיים והאזיני ארץ – קאדילק מדברת על ביצועים(!), יכולת דינמית(!?!), והסמיכה מעשה לאמירה כאשר קבעה שיא מסלול ב-2008 בנירבורגרינג למכונית נוסעים סדרתית(!!!). ויש עוד (מיד).

רוח הדברים ועולם התוכן

מהבחינה העסקית הטהורה, השאיפה לדריסת רגל משמעותית, נראית, ובלשון המעטה מפליגה, די קשה למימוש. המותג קאדילק היה ביטוי היוקרה של אמריקה – עד שנות השמונים – עם מכוניות מאוד גדולות. גם תכונותיהן האחרות – מנועי ענק, התנהלות בכביש כשל ערסל – היו מאוד אמריקאיות. ההפך המוחלט ממה שהציעה אירופה בז'אנר הזה.

לקראת שנות התשעים הפכה קאדילק ללא רלוונטית. המכירות ירדו, המותג כמעט והתפוגג, הוא נקשר ליחידים וקבוצות שלא מעצימים מותג יוקרה (וזו תקינות פוליטית במיטבה) – וההצעות שבאו מבחוץ הרשימו בהרבה, בכל היבט. מרצדס וב.מ.וו ואחר כך לקסוס ואינפיניטי היו הבחירה המועדפת בארה"ב. ובשאר העולם? היא ממילא לא הייתה שם.

ואז, מתוך ההריסות, החלה קאדילק לבנות עצמה מחדש. סבב ראשון התרחש כבר בשנות התשעים: טכנולוגית מנועים מתקדמת, צמצום ממדים ואפילו התייחסות לאופן ההתנהלות של המכונה בכביש. וכן, היא חזרה להנעה אחורית - כמו שהייתה לה פעם, כמו שהייתה למתחרות מאירופה ויפן. הסבב השני החל בתחילת העשור הקודם: עיצוב סופר מתקדם חבר לחידוד היכולת הדינמית(!); הדגמים שלה כבר נסעו טוב בהרבה, אבל הדקורציה בפנים לא הייתה ברת-תחרות לפאר של אירופה ולמצוינות מיפן. הסבב השלישי חיבר את הכל. ב-2007 הציגה קאדילק את ה-CTS החדשה שהביאה גם הידור מהסוג ההוא: דיפון וריפוד עור עם תפירה כפולה, מעט עץ לתיבול, רשימת אבזור כאורך המכונית וכיו"ב דברים הכרחיים.

וכדי לתת תוקף לכוונה, הכריזה קאדילק על סדרה V – גרסאות ביצועים לדגמיה, א-לה M של ב.מ.וו, AMG של מרצדס ו-S של אודי – ושגרה אותה למסלול הייחוס: נורדשלייפה בנירבורגרינג. עם מנוע V8, מגדש-על, 6.2 ליטר, 565 כ"ס, 3.9 שניות ל-100 קמ"ש ומתלים מתוחכמים, היו ל-V-CTS הכלים הראויים. אבל קאדילק לא עצרה כאן בדרך לאירופה; היא הוסיפה לסדאן גם גרסת קופה וגם סטיישן, וגם אופציה להנעה-כפולה בכל אחת מהן, וגם אפשרות לשלב את ה-V עם ההנעה-הכפולה. בקיצור: כל מה שמציעה גרמניה במכוניות סלון (אבל לא דיזל).

קיבעון אירופה

ולא לחינם הלכה קאדילק בדרך הזאת. אירופה היא שוק מכוניות גדול מאוד ועשיר מאוד – גם, אבל לא רק. אירופה היא לא רק שוק חשוב – היא השוק הנחשב ביותר. את ההכשר הסופי להיותה מותג יוקרה, כזה שיוכל לגבות פרמיה על הפרמיום בסין, יכולה קאדילק לקבל רק באירופה, פגוש בפגוש מול המובילות העולמיות בבראנז'ה – ועם הכלים שלהן; לא לחינם נשלחה לאותו מסלול.

מעבר לבעיה שיש למכוניות אמריקאיות באירופה מאז ומעולם (או לפחות מאז המצאת המכונית), עניין היוקרה בעייתי במיוחד. השליטה המוחלטת של אודי/ב.מ.וו/מרצדס בז'אנר, בעשור וחצי האחרון, הרי הדיחה אירופאים וטובים ממגרש המכוניות הגדולות. ודווקא, כאשר לקאדילק היה סוף-סוף משהו להציג, קרו לה מספר דברים לא מוצלחים.

עוד היא מציגה, והנה בא משבר הדלק של 2008, ואחר כך המשבר הכלכלי, ואחר כך כמעט-פשיטת-הרגל של ג'נרל-מוטורס, ובתוך כל זה, יבואן קאדילק לאירופה סיים את דרכו בעסקים, פוגע אנושות בשם המותג. אבל אין ברירה וצריך להמשיך ולהציג אותו שפע גרסאות מרכב והנעה. ומעבר לאותו הישג במסלול, השתתפו דגמי CTS בלא מעט מבחנים השוואתיים; לעתים זכו ולעתים לא, אבל גם כאשר לא, היה ברור כי הן חברות שוות-ערך בקהילה הנחשבת הזאת.

הכלים והמגוון

אודי הולכת קבוע עם הנעה-כפולה, אבל גם ב.מ.וו ומרצדס מציעות גרסאות כאלה בחלק מהדגמים. אצל הראשונה זה חלק ממורשת/DNA/תפישה/בידול/טכנולוגיה וכיו"ב דברים, אצל האחרים זו הצעה לאלו שגרים באזורים מושלגים ו/או מבוצבצים תדיר. הנעה-כפולה מציעה אחיזה טובה משמעותית בדרכים הרריות מפותלות שהבוץ והשלג התנחלו שם. וזה הרי לא עניין נדיר שם.

וכך, לאחר כל הדברים האלה, הגענו לתכלית הביקור: מפגש עם ההנעה הכפולה של קאדילק. אצל חלקם זה טריוויאלי: רכב הפנאי SRX, רכב השטח הסופר-מגודל אסקלייד (בהופעה היברידית נדירה). הייחוד הוא כמובן בגרסאות הסדאן, הסטיישן והקופה של דגם הסלון CTS. ישראל, חלק מאירופה אליבא דקאדילק, הייתה גם היא בעסק; אבל השלג, חלק מאירופה אליבא דחודש מרץ, נמס חלף לו. וכך, החלקות משובבות נפש ומסמרות שיער לא נכללו ברפרטואר; דרכים מהירות ובעיקר דרכי אלפים מתפתלות בהחלט כן.

עבדכם הנאמן נהג ב-CTS הן בניכר והן במולדתנו (ודעתו בהחלט חיובית). אשר על-כן פצח ב-SRX הלא-מוכר, מציריך אל האלפים האוסטרים. רכב הפנאי הזה הביא מכל טוב הז'אנר, כולל ריפודי עור, מלוא החופן אבזור, מנוע רב און, תיבה אוטומטית תומכת ואיכות נסיעה כוללת כיאה וכראוי. כמקובל אצל קאדילק, המנוע שלה מדבר נכוחה בסל"ד גבוה, כאילו ומדובר במכונית ספורט לכל דבר. אלא שהוא רהוט בדבריו והתיבה תומכת בו היטב כאשר הוא צריך להביא ברגע מה שנחשב (עקיפה, אלפים).

שנייה למסע הייתה גרסת הקופה. ההופעה גובה את ליטרת העיצוב שלה בכך שהיא מחייבת כיפוף ראש של ממש לנהג, ולא משאירה באמת מקום נרחב מאחור. היכולת הדינמית מעבר לבסדר (הנעה כפולה, כן?), וההגה – כמעט כמו בכל הנעה-כפולה באשר היא – לא מחבר ידיים לגלגלים, עניין בולט בהשוואה לנהיגה ב-CTS בעלת ההנעה האחורית.

את בוקר המחרת פתחנו, עמיתי למסע ואני, במשהו שאין דומה לו: אסקלייד היברידי. מפלצון השטח המהודר, המבוסס על היוקון, מציע גם מערכת היברידית כדי לצמצם במשהו את השערורייה האקולוגית הצמודה לו. השאר כמו פעם, כולל בורר הילוכים ליד ההגה ובלם חנייה המופעל ברגל. אבל האסקלייד העניק שילוב נדיר של נינוחות, נוחות ובכלל התנהלות חביבה ברכב מסוג שמתפוגג ממש מול עיננו.

את הדרך בואכה ציריך עשינו עם גרסת הסטיישן שמשלבת מבנה יעיל וקווים עכשוויים מאוד. מי שרוצה רכב שימושי במיוחד אך מעוצב כדבעי כדאי שישקול את הסטיישן ברצינות. אם הוא אירופאי הכוונה. העובדה שהוא יכול לקבל את זה עם הנעה-כפולה וגם עם 565 כ"ס, מעניקה לאופציה הזאת נופך מרתק.

אוסטריה פינת שוויץ

במובן המלא, רק ה-SRX רלוונטית לכאן (והיא כבר כאן); האסקלייד ממש לא ואילו ה-CTS מסתדרת מצוין בארצנו השחונה עם הנעה אחורית בלבד, שצמודה לה תוספת הנאה לא מבוטלת. וגם לא היה שלג.

מה שכן היה הוא מפגש עם קו דגמים שלם של יצרן יוקרה אמריקאי שלא רק ממקם עצמו גבוה אלא גם עשה זאת במגרש – הגיאוגרפי והקונספטואלי – של קובעי הטון. ואת המבחן הזה עוברת קאדילק בהצלחה לא מעטה.

ולא שאין בעיה עקרונית – יש. קדילאק מציעה עיצוב אגרסיבי ומפגין נוכחות יותר מאשר החברות המבוססות בעסק. בנוסף, מציעה קאדילק יתרון צרכני של ממש – תמורה מעולה למחיר, מצדו נמוך דרמטית מהמתחרים – וזה הרי מנוגד לקונספט של יוקרה. הרי המחיר גם הוא מיוצרי האקסקלוסיביות שכה נחשבת בעסק הזה.

אבל, גם אם ההופעה היא יותר מדי בשבילכם או חלילה המחיר נמוך מדי עבורכם, עשו סיבוב התרשמות על אחת רלוונטית. אני משער שתתרשמו.