בית גימיק עכשווי - או הדבר הבא

צפייה בתלת-ממד זה הטרנד הגדול הבא שקורה כבר עכשיו. טכנולוגיה, מצב הדברים וגם על בעיות בריאות והיצע עכשווי

מאת: ליאור קורן צילום: ליאור קורן 06/09/11

הטרנד החם

סרטי תלת-ממד אתנו כבר 120 שנה – וזאת אינה טעות – ולמעלה מ-4000 כותרים נוצרו בתקופה זאת. גם הטלוויזיה נמצאת אתנו הרבה שנים; המכשיר בן 100 שנים ושידור ראשון נעשה כבר ב-1927. אבל המפגש בין הפורמט ובין המכשיר נעשה רק כעת, ממש עכשיו. שילוב של טכנולוגיה שהבשילה וסרט קולנוע שסחף את העולם.

הסרט אווטאר, שיצר הבמאי ג'יימס קמרון, עקף את נתוני ההכנסות של שובר הקופות הקודם, טיטניק, והצליח למשוך כה רבים לא בגלל העלילה (השבלונית), אלא באמצעות אפקט ה-3D (המהמם) שריתק את הצופים. כבר בשנתיים האלה הוצגו כתריסר סרטים בתלת-ממד והצפי ל-2010 ו-2011 עומד על חמישים, לא פחות.

כאמור, תלת-ממד אינה טכנולוגיה חדשה, וכבר ב-1890 נעשה סרט כזה. במחצית הראשונה של שנות החמשים נרשם בום גדול אבל הטרנד של אז שקע; סנכרון שני מקרנים היה בעייתי. שינויים בטכנולוגיה – הקרנה בתלת-ממד במקרן אחד – הביאו לפריחה יחסית בין 1960 ל-1985. ומאז 1985, בעקבות שינויים טכנולוגיים נוספים, נרשמה עלייה במספר הסרטים, והכיוון הנוכחי התבסס כבר ב-2003. הטכנולגיות הוותיקות דרשו צפייה במשקפי קרטון צבעוניים, וזאת לוותה אצל צופים רבים בתופעות לוואי שליליות, כגון סחרורות, כאבי ראש ובחילות לאחר דקות ספורות. זה יכול היה לעבוד בסרט יחיד ומיוחד אחד, זה בלם את התפוצה ובעיקר מנע מפורמט זה להיכנס לבתי הצרכנים.

כיצד פועל תלת-ממד

במציאות, כאשר אנו מתבוננים בעצם מסוים, כל עין רואה אותו מזוית מעט שונה (בגלל המרחק שקיים בין שתי העיניים). הפער הזה מאפשר למוח לחשב את מרחק העצם מאיתנו ולהציג אותו עם עומק מוחשי. את העיקרון הזה מחקים כאשר מבקשים לקבל אפקט תלת-ממד בסרט. אותה תמונה/אובייקט מצולמת משתי זויות הנבדלות במעט, וכל עין צריכה לקבל תמונה ("ערוץ") משלה באופן מלא. המוח שממילא אחראי על הראייה ועל הוספת ממד העומק, עושה אותה פעולה גם כאן. בעבר, עשו שימוש בשיטות שונות בכדי ליצור ערוץ שונה לכל עין. כך למשל בתמונות, הדפיסו את שני הערוצים על אותה תמונה בצבעים שונים ובעזרת משקפיים עליהן מורכב מסנן צבעוני ניתן היה להפריד בין הערוצים.

כיום, נעשה שימוש במספר פורמטי תלת-ממד. האיכותי ביותר מכונה "פריימים עוקבים" ובו מופיע בכל פעם פריים שלם על המסך – אחד לעין ימין ואחד לעין שמאל. פורמט זה כולל הקלטת שני ערוצי וידאו מלאים ברזולוציית 1080p, ונעשה בו שימוש כרגע רק עם כותרי בלו-ריי, בגלל רוחב הפס הגדול שהוא צורך. בפורמטים אחרים, מחולק כל פריים בודד לשתי תמונות שכל אחת מהן צולמה בו-זמנית בזוית שונה מעט, כאשר התמונות יכולות להופיע כשהן מוצגות אחת לצד השנייה או אחת מעל השנייה ומי שמבצע את החיבור ביניהן הוא המסך. במצב זה יורדת הרזולוציה בחצי ואף ביותר, מה שהופך פורמטים אלה למתאימים עבור שידורי טלוויזיה בגלל רוחב הפס הצנוע יותר שהם דורשים.

גם המבנה הבסיסי של המסך צריך להתאים לתלת-ממד. זמן תגובה איטי של LCD עלול לגרום לערבוב של שני הערוצים ואיבוד האפקט. פלזמה, שזמן התגובה שלה מהיר בהרבה מ-LCD, רגישה פחות לבעיות אלו. במסכי LCD הפתרון מגיע בדמות שיפור זמן התגובה ומנגנוני החלקת תנועה שונים.

משקפי תלת-ממד

כאשר מוצג פורמט 3D על המסך, יראה הצופה תמונה כפולה. בכדי שכל עין תקבל רק את הערוץ המיועד לה, יש להשתמש במשקפי Active Shutter. כשמם כן הם: אקטיביים, מופעלים על-ידי סוללה ומסונכנים עם המכשיר באמצעות קרן אינפרא אדומה או בלו טות'. בכל פעם שמוקרן הערוץ שאינו רלוונטי לעין מסוימת, נחסם האור באותו צד של המשקף לפרק זמן מזערי - כ-50 פעם בשנייה - וכך כל עין צופה רק בערוץ היעודי לה.

רוב היצרנים משתמשים כיום באותה טכנולוגיית משקפיים, שמשלבת משדר ששולח אותות סנכרון מהמסך למשקפיים אבל, כדרכה של התעשייה, גם במקרה הזה התווספו לענין מגבלות מלאכותיות שלא יאפשרו תאימות של זוג משקפיים אחד למסכים של מותגים שונים. כלומר, לא ניתן להשתמש במשקפיים של LG למשל, עבור צפייה במסך סמסונג ולהיפך. חברת XpanD הכריזה על משקפיים אוניברסליים שיתאימו לכל סוגי המסכים, אולם יכולת זו טרם נבדקה בפועל והמבחן בשוק יהיה ב-2011. גם מחיר היקר – כ-1,000 שקל לזוג – עושה את הצפייה בתלת-ממד ליקרה, ובתרגום לקנייה: מחייבת הוצאה של עוד 4000-5000 שקל למסך. מכיוון שמדובר בדור ראשון, צפוי שינוי והמחירים צפויים לרדת, ומשקפיים התואמות לכל יביאו לירידת מחיר גדולה עוד יותר.

תכני תלת-ממד

אחת המגבלות הקשות שעומדות כיום בדרכה של טכנולוגיה זאת לפרוץ בקנה-מידה גדול היא היצע התכנים, שכיום הוא מצומצם ביותר. צילום תלת-ממד הינו תהליך לא פשוט ויקר המתבצע בעזרת שתי מצלמות מקבילות הנדרשות להיות מתואמות באופן מוחלט אחת עם השנייה במיקוד, הפעלה ומהירות הסרטה. בעניין זה יש לציין כי במקרים מסוימים משנים את המרחק בין המצלמות להעמקת תחושת העומק וליצירת מניפולציה על חווית הצפייה.

למעשה, קיים כיום רק כותר בלו-ריי יחיד בתלת-ממד, הסרט המצויר "מפלצות נגד חייזרים". כותרים נוספים אמורים להגיע בהמשך השנה (כמו למשל "אליס בארץ הפלאות") וכאמור רק ב-2011 מתוכננת השקתם של עשרות כותרים אחרים. תעשיית הפורנו מעתדת להיכנס לתחום זה, וההשפעה תהיה מן הסתם דרמטית. התחום הנצפה ביותר ברשת, והתוכן היחיד עבורו אנשים מוכנים לשלם, כבר השפיע מהותית בתחום הרגלי הצפייה הביתיים. תעשייה זאת, שאימצה לפני יותר מדור את ה-VHS וגרמה לתפוצה האדירה שלו, היא שאחראית לכך שפורמט ביתא של סוני, שהיה עדיף באיכותו, הפסיד. גם המעבר לטלוויזיות באבחנה גבוהה זכה לחיזוק בדמות סרטים כחולים נעשו בטכנולוגיה זאת.

בנוסף, באירופה וארה"ב החלו שידורי ניסיון של 3D במספר תחנות טלוויזיה, וגם במזרח התיכון ניתן היה לצפות בשידורי המונדיאל בתלת-ממד דרך התחנה הערבית אל ג'זירה. את המחצית הראשונה במשחק חצי הגמר בין גרמניה לספרד ראיתי בתלת-ממד. פנסוניק-ישראל יזמה, והתוצאה הייתה מרתקת. האבחנה בתלת-ממד טובה פחות מאשר שידורים באבחנה מלאה (1080p) והדבר נראה באופן מוחשי. גם כאשר הצילומים נעשו בגובה רב ביחס למגרש, האפקט היה מרשים פחות. אולם, כאשר המצלמות היו ממוקמות בגובה המגרש, האפקט היה בעל עוצמה רבה והעניק תחושת עומק ריאלית מאוד.

לפני כמעט חודשיים סוני, עם שחרור Firmware 3.30, הפכה את קונסולת הדגל שלה לקונסולת המשחקים הראשונה, והיחידה נכון להיום, שתומכת באופן מלא במשחקי תלת-ממד. יחד עם זאת, בהודעה שפורסמה בהמשך נמסר כי גם התמיכה בפורמט בלו-ריי 3Dעושה את דרכה לפלייסטיישן 3 גם כן באמצעות עדכון תוכנה, עוד השנה. משחקי הקונסולה הראשונים, כמו Super Stardust HD הם למעשה משחקים קיימים שהומרו לתלת-ממד (במחיר של ירידה ברזולוציה); משחקי תלת-ממד הבאים אמורים להיות מפותחים מהתחלה בפורמט החדש.

וגם כאן צפויה דחיפה של ממש. גיימרים מטבע הדברים עושים שימוש בחומרה נוספת כאשר הם משחקים, ועבורם הרכבת משקפיים במשחק לא אמורה להוות בעיה. הגיימרים יהיו הראשונים גם ליהנות מהדבר הגדול הבא: צפייה במסכי תלת-ממד ללא משקפיים. טכנולוגיה זאת תהיה קלה יותר ליישום במסכים קטנים עם צופה יחיד ובמרחק קטן. ובמסכים גדולים? מדובר בתכונה חשובה ביותר להעלאת הפופולריות של הפורמט, אבל יכולת כזאת צפויה רק במחצית השנייה של העשור הזה.

באם אכן יצליחו פנסוניק ושאר החברות שתומכות בפורמט (כמו סוני שמקדמת פיתוח משחקים וסמסונג שהכריזה על הקמת חנות אפליקציות TV) להניח מצע נוח ומפתה של תכנים מגוונים, הרי שהמעבר ל"עולם העומק" יהיה מהיר יחסית ויתרחש תוך שנים ספורות. אבל ברור כי דרושים לכך השקעה כספית ומאמץ גדולים. וגם, לאחר כל מה שנאמר עד כאן, התגברות על בעית הבריאות.

סכנה לבריאות?

טכנולוגיית תלת-ממד מתדפקת כבר בשער, דגמי הטלויזיות החדשים הושקו והצופים הראשונים מתחילים לצפות בהם בבית. אך מה לגבי סכנות הטמונות בטכנולוגיה זו? האם מדובר בענין בטוח לגמרי או שהוא כרוך במחיר בריאותי?
אנשי סמסונג, בינתיים, מתגלים כגלויים ביותר בענין זה, הם מפרסמים דף מידע שלם של אזהרות על סממני התלת-ממד באתר וגם מודיעים על כך באופן מפורש בעת כניסה לתפריט 3D בטלוויזיה. דף האזהרות לנושא באתר החברה, נראה מפחיד למדי והוא כולל התיחסות מפורטת מאוד עם אזהרה עבור חולי אפילפסיה, נשים בהריון, זקנים ועוד. על פי אזהרות אלו, צפייה בתלת-ממד עלולה לגרום לגרום הפרעות כגון חוסר התמצאות במרחב, לחץ או כאבי עיניים, סמסונג ממליצה לצופים ליטול הפסקות תכופות בעת צפייה בתלת-ממד. אחד מחלוצי התחום, Mark Pesce, מומחה למציאות וירטואלית שהיה שותף בפיתוח ערכת3D לחברת Sega בשנות ה-90, מפרסם מאמר מטריד מאוד שמסקנתו היא אחת: You see, 3D is not good for you. לדבריו, מתוך נסיונות ופידבקים שהתקבלו מהשטח, יש מחיר לחווית התלת-ממד והוא מכונה "מצוקה דו עינית" (Binocular Dysphoria). זה המחיר אותו משלמים עבור הטעיית המוח להאמין שהוא רואה עומק בתמונה, למרות שמדובר בפועל בתמונה שטוחה.

בשלב זה לא נראה כי קיימית מסקנה חד-משמעית רפואית המצביעה בעד או נגד השימוש בטכנולוגיה החדשה, אך ממה שמסתמן עד עתה, עולה כי דור מסכי ה-3D הראשון אינו מיועד לצפייה ממושכת במצב תלת-ממד, אלא בעיקר עבור הנאה מתוכנית, סרט בודד ואולי קצת יותר.

ועל כן המלצתנו בשלב זה כי טרם הרכישה, חובה עליכם להתנסות עם משקפי תלת-ממד במשך 15-20 דקות לפחות, באם אפשר, מומלץ לצפות אפילו בסרט באורך מלא ולהיות קשובים לרחשי גופכם. אל תתעלמו מסימנים מבשרי דאגה, זה לא משחק ילדים.

ליאור קורן הוא עורך אתר dtown