אמנות› קווים לדמותו

חזור אחורה »

חיים מחלב, אמן קעקועים ומעצב

מאת: טלי מחלב צילום: חיים מחלב

שתף ב:

החיים בישראל והעזיבה לברלין, העבר כאיש מחשבים וההווה כאמן, הפריצה הבינלאומית, קהילת המעריצים המונה מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, וההצלחה שהגיעה עד אשטון קוצ'ר. אמן הקעקועים והמעצב חיים מחלב מספר איך נראים חייו של אחד שחלם והגשים

 

חיים מחלבחיים מחלב

אני פוגשת את האמן חיים מחלב על קו תל-אביב-ברלין. הפעם אנחנו לא מגלגלים שיחה משפחתית, אלא ריאיון על סיפור חייו של אחי הבכור. רק הבוקר הוא נחת מחופשה בת שבועיים וחצי בלאוס, שאליה הגיע לאחר שבוע ברומא, שם נערכה לכבודו מסיבת עיתונאים במסגרת תערוכה של עבודותיו במוזיאון הבינלאומי לאמנות מודרנית, כפי שצולמו על ידי הצלם הישראלי בן הופר המתגורר בלונדון. ביום פתיחת התערוכה פורסמה על שערי העיתונים ברומא תמונה של אחת מעבודותיו, אבל הוא לא עשה מזה עניין גדול, והעדיף להתכונן לפרויקט הבא. כך נראים חייו כשהוא נמצא מחוץ לכותלי הסטודיו שלו לקעקועים, Dots to Lines.

מחלב, 35, זוכר היטב את עבודת הקעקוע הראשונה שלו. "ידידה טובה שלי אפשרה לי להתאמן על הזרוע שלה. זה היה קעקוע של כוכב ים, והאמת, הוא נראה ממש טוב".

איך הרגשת ברגע שלפני?

"כשאתה אוחז במכונת הקעקועים בפעם הראשונה ומכוון אותה לכיוונו של מישהו, אתה לא יודע מהיכן לשאוב את הביטחון כדי לעשות את זה באמת, ואתה מוצא את עצמך סומך רק על האינסטינקטים שלך. האינסטינקטים האלה הופכים במשך הזמן להרגלים, וזה בעצם הניסיון".

הכל החל לפני שנים אחדות, באביב 2012. עד אז הוא חי חיי שגרה נורמטיביים. "היתה לי ילדות די רגילה, לא הייתי ילד פופולארי והעברתי את רוב זמני מול המחשב. אין לי רקע אמנותי, מעולם לא יצרתי או נגעתי באמנות מלבד נגינה על גיטרה כתחביב, ובטח שלא היתה לי נגיעה לציור או לקעקועים. למעשה, לא נמשכתי לתחום הזה לפני שהתחלתי לחשוב על לעשות קעקוע בעצמי".

הסביבה הקרובה של מחלב לא אהבה את המחשבה שיעשה קעקוע על גופו, ואף סלדה מהרעיון שיעסוק בכך כמקצוע. היום הוא מבין מהיכן באה הרתיעה הזאת. "לרובנו, בעולם המערבי, יש איזושהי דעה קדומה לגבי קעקועים, שבמעגלים חברתיים מסוימים הם מקושרים לסמים, לפשע ולהיבטים שליליים נוספים. גם בישראל רואים זאת כך, אבל אני חייב לומר שבתל-אביב מתחיל תהליך משמעותי מאוד, וזה גורם לאנשים לפתוח את הראש ולחשוב קצת אחרת".

אצלו, באופן אישי, החשיבה האחרת הגיעה עם הקעקוע הראשון על גופו. "כשאתה עושה את הראשון, אין בך יותר את השיפוטיות הזאת. אתה מבין את היופי שבהחלטה לשנות את הגוף שלך ולאפשר למישהו לעשות לך את זה, ואז המרחק מהקעקוע הבא מתקצר".

אותו קעקוע ראשון, שהיה בצורה של עץ עירום מעלים, ופרחים בגוני אדום פזורים לאורך הגב, היווה לגביו נקודת תפנית משמעותית. "זה היה לפני שש שנים, אצל אמן הקעקועים אבי וענונו. תהליך מעורר השראה ומשנה חיים. כששיניתי את הדעה השלילית שהיתה לי על העניין הזה, שיניתי עוד הרבה דעות קדומות שהיו לי גם על דברים אחרים, שהחברה נוטה לראותם כלא מקובלים".

מאותו רגע השתנו חייו. הוא שמר על שגרת יומו כמנהל פרויקטים בחברת מחשבים, אבל לא הפסיק לחשוב על קעקועים. "התחלתי לחלום על זה. כל אדם שראיתי ברחוב – דמיינתי קווי מתאר זולגים לאורך גופו, וחשבתי כמה מרתקת יכולה להיות החוויה הזאת, לראות את השינוי שאתה מחולל במראה גופם של אנשים".

 

 

השינוי הגדול

כדי להבין את תהליך העשייה מקרוב, מחלב החליט לעשות קעקוע נוסף, שבעקבותיו נשרו סימני השאלה האחרונים שעוד נותרו. "אחרי הקעקוע השני על גופי היה לי ברור שמשהו צריך להיעשות, והרחקתי למדבר כדי להתבודד ולחשוב בבהירות. מי שהיה אי פעם במדבר יודע, ששם אי אפשר לברוח מהמחשבות. יש משהו באופק הבלתי מוגבל, בחולות ובעצמך לבדך, שיכול להביא אפילו את האדם האתאיסט ביותר לנקודה רוחנית, שבה הוא מביט לאמת בעיניים ומתעמת אִתה".

לאחר עימות רוחני בן חמישה ימים הוא מחליט לעזוב הכל מאחור ולעשות את השינוי הגדול: להיות אמן קעקועים בברלין. "היתה לי הרגשה טובה לגבי המקום, ונראה לי יותר הגיוני ללמוד את התחום ולהתמקצע בו בברלין, ולא בישראל".

העזיבה לוותה בקשיים?

"ידעתי שהחלק הקשה יהיה להשאיר הכל מאחור, וחשבתי שאם זה לא יעבוד בברלין –  אמשיך ליעד הבא, ואז זה לא יהיה קשה כמו לעזוב את הארץ. מכרתי את כל מה שהיה לי ונסעתי. הנחיתה בברלין היתה קשה, לא היה פשוט למצוא מקום מגורים וסטודיו שיסכים ללמד אותי. במשך שלושה חודשים ישנתי אצל אנשים שאירחו אותי (CouchSurfing), ואחר כך מצאתי דירה עם שותפים והתחלתי לחפש מישהו שיפתח את דלת הסטודיו שלו וייתן לי הזדמנות".

מחלב פנה לאינספור אמני קעקועים, ובהתחלה כולם השיבו בשלילה. לא היה לו תיק עבודות או ניסיון בציור, רק המון מוטיבציה ותקווה. אבל בסופו של דבר, זה הספיק. "מצאתי מקום שנתן לי הזדמנות והציע לי חדר אחורי קטן, שבו התאמנתי על פאנקיסטים שלא היה להם אכפת איך ייראו הקעקועים שלהם. בתמורה ניקיתי את הסטודיו".

כעבור חודשיים של תרגול הוא הרגיש בטוח יותר והתחיל לקבל לקוחות. "זה היה מלחיץ בהתחלה", הוא נזכר, "אבל הרגשתי נוח מהשנייה הראשונה שבה אחזתי במכונת הקעקועים. התחברתי למקום בתת המודע, שמילא אותי בתחושה פנימית נעימה".

שנת 2013 היתה השנה שלו. הוא נבחר על ידי מגזין הקעקועים הגדול באירופה, "Tatowier Magazin", לתגלית השנה בתחום. בעקבות זאת נפח העבודה גדל, ובקשות לתורים זרמו מכל העולם. "התחילו להגיע אלי לא רק מאירופה, אלא גם מסין, מאוסטרליה ומאמריקה. הרגשתי אסיר תודה על האמון שהלקוחות שלי נתנו בי בתחילת הדרך ומילאו אותי במוטיבציה ליצור, לאתגר את עצמי ולדחוף את עצמי לקצה גבול היכולת".

מהיכן אתה שואב השראה?

"מהטבע. אני מנסה לאזן את העיצובים שלי, כמו שהטבע עושה עם יצירותיו. כשהעיצוב גיאומטרי מדי הוא יוצר בדרך כלל תחושה קרה, והמטרה היא למצוא את האיזון בתוכו. הכל מתחיל באישיות ובמה שהלקוח אוהב, באופן שבו הוא הולך, מדבר, מתאר את עצמו, ואיך הוא רוצה להצטייר כלפי חוץ".

 

חברי להקת ביפי קליירו עם קעקוע מחובר, ש"זורם" מכתפיו של השמאלי דרך גבו של האמצעי אל רגלו של הימני
חברי להקת ביפי קליירו עם קעקוע מחובר, ש"זורם" מכתפיו של השמאלי דרך גבו של האמצעי אל רגלו של הימני

 

בשם האינדיבידואליזם

את הסקיצה לצורה של הקעקוע הספציפי יוצר מחלב בהתאם למבנה גופו של הלקוח. "לעולם לא אוכל לקבוע 'טיוטה' מראש, מפני שזה יכול להיראות נהדר על הנייר אבל לא להתאים לגוף", הוא מסביר. "את רוב הלקוחות שלי אני פוגש רק ביום שבו אני עושה להם את הקעקוע, מפני שהם לא מקומיים ומגיעים אלי מכל העולם. הסטודיו שלי הוא פרטי ואינטימי, בכל פעם יש בו רק לקוח אחד, ואני משרת רק אדם אחד ביום, ובתיאום מראש. כמי שמנסה לחוות חוויה עמוקה יחד עם הלקוח וליצור משהו חיובי בפן הפסיכולוגי ובפן הקריאטיבי, אני מרגיש שזה כמעט בלתי אפשרי לקעקע יותר מאדם אחד ביום".

האישיות של הלקוח משפיעה על תהליך היצירה?

"בהחלט. ככל שהאדם שעומד מולי פתוח בראש, אני יוצר משהו יותר אינדיבידואלי בעבורו. היצירות שאני מרגיש אִתן הכי בנוח ואותן אני הכי אוהב, נוצרו עבור אנשים שהגיעו בלי בקשה מוכנה, אבל עם רצון גדול לעשות זאת אצלי".

באיזו טכניקה אתה משתמש בתהליך יצירת המודל?

"אני עושה שימוש בתוכנות מחשב גרפיות ובעבודה עם יד חופשית. לפעמים תהליך העיצוב ארוך יותר מעבודת הקעקוע עצמה. לא קל למצוא את הקווים הנכונים שיזלגו לאורך הגוף, במיוחד כשאנחנו מדברים על עיצובים גיאומטריים. הגוף שלנו לא סימטרי, וכשאתה שם עיצוב סימטרי על אובייקט לא סימטרי, ברוב המקרים זה נראה בסוף כמו מדבקה. אז אם אתה בוחר להתמודד עם עיצוב גיאומטרי, זה חייב להיות בגודל הנכון, במקום הנכון ובתנועה הנכונה. אחרת זה פשוט לא עובד".

יש משהו שלא תעשה?

"לעולם לא אחזור על אותה צורה, ואף פעם לא אבצע קעקוע לאדם אם אין לי חיבור טוב אתו. הכל נעשה יחד עם הלקוח, והוא לוקח חלק פעיל בתהליך. זו הדרך הכי כנה לעבור את התהליך הזה. אין שום דבר רע בלהיכנס לחנות ולבחור עיצוב מתוך ספר; אבל יש דרך אחרת, רוחנית יותר, שהיא גם ארוכה יותר, אבסטרקטית, שדורשת יותר אנרגיות ואמון, אבל מזכה אותך בהרבה יותר מעיצוב אחד אינדיבידואלי שמתאים לגוף אחד בלבד".

מהי אמנות בשבילך?

"יצירת גירויים חדשים לחושים אנושיים, וניסיון מתמיד לחוות את האופן שבו הכל מאוזן באופן אבסולוטי בטבע".

 

כל אחד יכול לחלום

על העשייה שלו, על הלקוחות שלו ועל הדרך שעשה, מחלב מדבר בתשוקה אדירה, כזאת שמעוררת הערצה. אבל יש גם צד שמרוקן את ראשו היצירתי ומעורר בו דיסוננס פנימי עמוק: "בעולם הקעקועים, היצירה שלך, שנתת הכל בעבורה, היא בסופו של יום כל כך קבועה ונצחית, והיא אפילו לא שלך. כשהאדם שזה עתה הסתיימה עבודתי אתו יוצא מהסטודיו שלי, אני מבין שכנראה לעולם לא אפגוש אותו שוב. ברגע אחד אני הכל, וברגע שאחרֵי אני כלום".

ובכל זאת, אתה מרגיש שהגשמת את החלום?

"הרבה אנשים חולמים, אבל הרוב חושבים שבלתי אפשרי להגשים, ומוותרים לפני שבכלל ניסו. אם יכולתי לדמיין שאהיה אי פעם אמן קעקועים שאנשים יטוסו בשבילו חצי עולם, אז כל אחד יכול לחלום ולהיות מה שהוא רק רוצה, רק צריך להילחם בשביל זה. זו תכונה מוּלדת שיש לנו כילדים, אבל לצערי, המערכת והחברה מדכאות אותה בצורה טוטאלית כמעט".

עגילי זכוכית בעיצובו של מחלב
עגילי זכוכית בעיצובו של מחלב

 

בין לקוחותיו של מחלב יש לא מעט מפורסמים, ובהם להקת ביפי קליירו (Biffy Clyro) הסקוטית, שאנשיה הפכו להיות חברים קרובים שלו. ויש עוד שחקנים, זמרים וספורטאים שביקשו לשמור על דיסקרטיות. הוא זכה לפרגון על עבודותיו מהשחקן אשטון קוצ'ר ומהראפר ליל וויין. מלבד אמנות הקעקוע הוא מפנה את חושיו וכישרונו האמנותיים לתחומים נוספים. כך, למשל, עיצב אריחים לחברת עיצוב בריטית, ועובד על קולקציית אופנה לנשים. הוא מציג במוזיאונים ובתערוכות, נכתב עליו בכל מגזין אירופי אפשרי, ואפילו הופק סרט דוקו על חייו. אחת לשנה הוא מנהל פרויקט התרמה בינלאומי, שבו מקעקעים בכמה מוקדים בעולם במשך 24 שעות וההכנסות מועברות לתרומה (בשנה שעברה – לנפגעי רעידת האדמה בנפאל). אבל יותר מהכל הוא נהנה לעבוד בסטודיו שלו, והפרסום שזכה לו הוא בעיניו רק תוצר לוואי נחמד, ולא יותר מזה.

"בשנייה הראשונה שבה מחט הקעקועים חדרה לעורו של הלקוח הראשון, הבנתי שעשיתי את זה", הוא אומר בסיפוק. "מעולם לא כיוונתי לפרסום כזה או אחר, רק רציתי ללמוד את התחום. אני בנאדם מופנם מאוד, ומסתתר מאחורי האמנות שלי. בחרתי לתת לזה לצאת החוצה ולהיחשף, רק בגלל שקלטתי שהדבר הזה שאני יוצר גורם לאנשים להבין שיש קשר הדוק מאוד בין קעקועים לאמנות".

מה עוד משמח אותך?

"לראות זריחה".

ומה מעציב אותך?

"לראות שקיעה"...

אריחים מעוצבים על קיר חדר שינה. עיצוב של מחלב עבור חברה בריטית
אריחים מעוצבים על קיר חדר שינה. עיצוב של מחלב עבור חברה בריטית